מישל המלכה
New member
../images/Emo32.gifחבר'ה כנסו!!
שמעו אני באמת רוצה לפרוק מה שאני מרגישה.. אני מרגישה לא נעים בפורום.. אני מרגישה שהפורום מחייה את עצמו רק כאשר רבים ומתוכחים פה אני מרגישה שכולם מרגישים כמוני ושהכל פה מתפרק.. תחושת החברות (גם אם היא ורטואלית) שקיימת או זתומרת הייתה קיימת נעלמת. אני רוצה לעזוב את הפורום אז אבל פשוט לא מסוגלת!! רק כי אני רגילה..ואני מתגעגעת לאיך שהוא נראה פעם.. אני פה מאז שהפורום התחיל..אני בתפוז בזכות הפורום...הכרתי את העולם הזה שלא נקשרתי אליו בשום דרך לפני בזכות הפורום וקיבלתי עבודות בזכות הפורום. אני יודעת שאני נשמעת דרמטית אבל באמת כואב לי.. להיכנס כמה פעמים ביום ולראות שריק כאן ושיש הודעות מלפני 5 ימים בדף הראשון או להיכנס ולראות ריבים וויכוחים ולהגיד 'הו שוב זה..' וזה לא נגמר אף אחד לא מוכן לשתוק וזה רק ממשיך. יש פה הרגשה עכורה ושוממת.. זה מבאס.
שמעו אני באמת רוצה לפרוק מה שאני מרגישה.. אני מרגישה לא נעים בפורום.. אני מרגישה שהפורום מחייה את עצמו רק כאשר רבים ומתוכחים פה אני מרגישה שכולם מרגישים כמוני ושהכל פה מתפרק.. תחושת החברות (גם אם היא ורטואלית) שקיימת או זתומרת הייתה קיימת נעלמת. אני רוצה לעזוב את הפורום אז אבל פשוט לא מסוגלת!! רק כי אני רגילה..ואני מתגעגעת לאיך שהוא נראה פעם.. אני פה מאז שהפורום התחיל..אני בתפוז בזכות הפורום...הכרתי את העולם הזה שלא נקשרתי אליו בשום דרך לפני בזכות הפורום וקיבלתי עבודות בזכות הפורום. אני יודעת שאני נשמעת דרמטית אבל באמת כואב לי.. להיכנס כמה פעמים ביום ולראות שריק כאן ושיש הודעות מלפני 5 ימים בדף הראשון או להיכנס ולראות ריבים וויכוחים ולהגיד 'הו שוב זה..' וזה לא נגמר אף אחד לא מוכן לשתוק וזה רק ממשיך. יש פה הרגשה עכורה ושוממת.. זה מבאס.