../images/Emo45.gifעדיף ככה
(התגובה הקודמת נמחקה לי בגלל הפסקת חשמל קטנטנה, אני אזרוק את האל-פסק הזה לפח
הייתה לי תגובה יפה. אני מקווה לשחזר הכל, או לפחות את הרוב
) אבל עדיין, למרות האינגלות, אני מצטערת להגיד שזה השיר שלך שהעביר (לי, לפחות) הכי פחות רגשות/אי-רגשות דרך המילים שלו. והיו שתי בעיות חריזה: 1- the framed sunset, is now grey and old they never died, the longings, in each year they've grown 2- memories of spring, die in my songs they changed to a dark room, and a beggar of words כי שלהבדיל מעברית, לא כל מה שבאותו מבנה מסוגל גם להתחרז. אני מודעת לכך שאם היה לחן אז סביר להניח שחוסר החריזה הזה היה נעלם בין הפריטות, אבל עד שיהיה, זה מפריע לי. ובקשר לפיסוק, אתה צריך לייצר יותר רגישות לעניין הזה בשירים שלך. בשירים, בעיקר באלה עם החריזה במבנה הזה, פיסוק הוא עניין ממש קריטי. הוא מהווה מעין "הדרכה" לקורא איך לקרוא את השיר נכון, באיזה טון לקרוא אותו, על מה הכותב רצה לשים דגש. בשירים אחרים (ע"ע: שירים שלרוב לא מתחרזים והמבנה שלהם הוא כזה שלפעמים יש בו אפילו מילה אחת בשורה, מקווה שהבנת) הכותבים מסוגלים להרשות לעצמם לוותר על פסיקים, כי במקום זה הם עושים רווח של שורה, בשביל להדגיש מילה, בשביל להדגיש את הכוונה שלהם. אתה יודע, וכו'. אבל בשירים כאלה, כמו זה, אתה לא יכול להרשות לעצמך לכסתח בעניין הפיסוק. הפיסוק/המעבר שורה בשירים מוסיף כלכך הרבה, בכל מובן אפשרי, פשוט אי אפשר לתאר עד כמה.
(התגובה הקודמת נמחקה לי בגלל הפסקת חשמל קטנטנה, אני אזרוק את האל-פסק הזה לפח
