ההרפתקה הלילית שלי - חחחח
היה מדהים. הוא בא עם פרחים המתוק הזה. שכחתי כמה הוא אהב להביא לי פרחים.... ישבנו ודיברנו המון. סגרנו מעגל. הוא אמר לי דברים שהייתי בהלם לשמוע. כמו כמה הוא היה עיוור למצב שלי, חסר אונים, חסר ידע. כמה הוא גאה בי, ומעריך אותי. כמה הוא אהב אותי. כמה היה לו קשה איתי. וכמה היום אני כלכך יפה לעומת פעם. הוא אמר לי שהשמנתי...וביקשתי ממנו להגיד "עלית" וצחקתי מעצמי.... אבל הוא לא הפסיק להחמיא. הסתכלנו על תמונות שלנו. יש כלכך הרבה תמונות שלנו יחד. היה כלכך מוזר. אבל כלכך מוכר. הרגשתי כלכך טוב. הרגשתי חזקה. הרגשתי אחרת. נזכרנו בכלכך הרבה חוויות, כאלו שכבר הספקתי לשכוח וכאלו שאני הזכרתי לו... הבנו כמה המצב היה קשה. כמה המחלה הזו הייתה תקועה לנו באמצע המערכת יחסים. הבנתי אותו. כמה לו היה קשה. כמה תימרנתי אותו, ושיקרתי אותו, והוא תמיד ידע... הצטערתי כלכך על מה שהעברתי אותו, הוא הצטער על מה שאני הייתי צריכה לעבור. בסופו של דבר היה לילה של סגירה. היה לנו כלכך כיף כמו שלא היה לנו כשהיינו יחד. הוא פחד שאני אשאר עם ציפיות... וצחקתי ממנו, כי אמרתי לו שאני לא אותה מורן תלותית של פעם. וזה בסדר אם בבוקר הוא יילך, יחזור לחיים שלו ולא נתראה שוב שנה וחצי. אני לא אפגע. וזה באמת נכון. אני בהלם מעצמי. אמרתי לו שאני מאוד ריאלית. הוא לא ידע איך להגיב לזה. סה"כ רציתי שוב להרגיש את הקירבה של בן אדם שאוהב. באמת אוהב. וזה בסדר שזה חלף, ונגמר. הייתי צריכה להישאר בטעם טוב ממנו. (שכחתי כמה הטעם שלו ערב לחיך). אז זהו....קמתי. יום חדש. הלילה הזה משום מה מרגיש לי כמו חלום... מוזר...