../images/Emo207.gifהמשפט שעצבן אותי היום
בתור לקופ"ח (יש לי הרגשה שאני חיה שם בזמן האחרון) ישבו זוג חבדניקים. האישה קראה תהילים, הבעל קרא חסידות מאיזה ספר בלתי מזוהה. הם דיברו שפה זרה המוכרת לי מבית אבא. החסיד התמים הסביר לאשתו מה מטרת הכוכבים, פלנטה, מערכת השמש וסיבוב הסביבון, שבעצם הם משתחווים לכבוד או לרוחניות (באמא שלי לא זוכרת) ואלוהים בעצמו לא מבין, למה אנשים מבזבזים את הזמן בללמוד דברים ללא תועלת. ואז נכנס הילד, כבן 16, די גדול, הוא מסביר לחבר שלו שהוא צריך להישקל כי הוא בטח ירד איזה 30 קילו! אני בלב חושבת 'כל הכבוד לו שהוא ירד כ"כ הרבה' ותוך כדי, אני שומעת את החסיד הקדוש אומר לאשתו באותה שפה זרה, 'שמעת אותו? הוא ירד 30 קילו, אם ככה הוא נראה עכשיו, איך הוא היה נירא לפני..' ואיזה צחוק הם צחקו. רציתי לחנוק אותו עם ספר החסידות שלי, רציתי לצעוק לו שילמד הלכות לשון הרע, הוצאת דיבה, ואהבת לרעך כמוך, הלבנת פני חבר (גם אם הוא לא ממש מבין) ובעצם כל המידות הקיימות, לפני שהוא מעז לצחוק על ילד. גבר מסכן. לא אמרתי כלום. לא יודעת למה.