איתי פורמן
New member
עוד פסיקה איומה של ברק
בג"ץ החליט, ברוב של 2 כנגד 1, שלא לאפשר את המשך ההליך הפלילי נגד חה"כ בשארה בשל תמיכתו בארגון טירור. ההבחנה הייתה בין תמיכה במאבק מזוין של ארגון טירור לבין תמיכה בארגון טירור. הראשון אסור השני (לח"כ) מותר. 40 עמודים של קשקשת כאשר כל שצריך להחליט האם הנאומים הבאים מהווים תמיכה במאבק המזוין של הארגון או סתם בארגון עצמו תוך התנגדות למאבק המזוין. בפרט חמור הנאום השני בסוריה (שבו הוא כנראה נזהר פחות), שם יש הפרדה בין מלחמה כוללת לבין התנגדות שאינה מלחמה כוללת... הוא כועס על שרון שמנסה לאלץ את החיזבללה לבחור בין מלחמה כוללת או קבלת התנאים הישראליים והוא רוצה להרחיב את המרווח בין זה לזה... נצרף לזה את ההתגאות על האבדות שישראל ספגה, על הנצחון ועל הקונטקס ודיי ברור מה משתמע. פשוט בושה וחרפה, ברק גורם במו ידיו להקמת בית משפט לחוקה, אולי משפטן מבריק, אבל אני לא בטוח כמה הוא חכם. >>>>> הנאום הראשון באום אל פאחם: "החיזבאללה ניצח, ולראשונה מאז שנת 1967 טעמנו את טעמו של הניצחון. זכותו של החיזבאללה להתגאות בהישגו ולהשפיל את ישראל ... לבנון, החלשה במדינות ערב, הציגה מודל קטנטן שאם נביט לעומקו ניתן להסיק את המסקנות הנחוצות להצלחה ולניצחון – מטרה ברורה ורצון עז לנצח, והכנת האמצעים הנחוצים הדרושים להשגת מטרה זו ... החיזבאללה קלט את הלך הרוח ברחוב הישראלי וניצל את זה עד תום. הוא דאג שמלחמת הגרילה שלו תהיה מתוקשרת היטב, וכל הישג שלו השפיע רבות על מוראל העם בישראל שפקעה סבלנותו באיטיות נוכח האבידות שספג מהחיזבאללה (ראו סעיף 8 לכתב האישום). האירוע השני שאליו מתייחס כתב האישום נוגע לנאום שנשא העותר בסוריה כשנה לאחר נאום אום אל-פחם, במהלך טקס אזכרה לנשיא סוריה חאפז אל-אסד (להלן: הנאום בסוריה). בטקס, שבו השתתפו אחמד ג'יבריל, מנהיג החזית העממית לשחרור פלסטין וחסן נסראללה, מנהיג החיזבאללה, אמר העותר, בין היתר: לא עוד ניתן להמשיך, מבלי להרחיב את המרווח בין אפשרות המלחמה הכוללת ובין העובדה שהכניעה הינה בלתי אפשרית. מה שמאפיין את ממשלת שרון הוא שלאחר ניצחון ה"התנגדות" הלבנונית אשר הפיקה תועלת מהמרווח הזה שאותו הרחיבה סוריה בהתמדה, בין קבלת התנאים הישראליים הקרויים בשם שלום כולל בר-קיימא, לבין האופציה הצבאית. המרווח הזה הועיל לעקשנות ולהתמדה והגבורה של הנהגת ולוחמי ה"התנגדות" הלבנונית. אולם לאחר ניצחון ה"התנגדות" ולאחר ג'נבה וכן לאחר כשלון "קמפ דיוויד", באה ממשלה ישראלית שמנסה להצר מרווח זה, כדי שתעמיד בחירה בנוסח: או קבלת התנאים הישראלים, או מלחמה כוללת. כך אי אפשר יהיה להמשיך באופציה השלישית, שהיא אופציית ה"התנגדות", אלא ע"י הרחבתו מחדש של המרווח הזה, כדי שהאנשים יוכלו לנהל מאבק ו"התנגדות". לא ניתן להרחיב מרווח זה אלא באמצעות עמדה מדינית ערבית מאוחדת ואפקטיבית בזירה הבינ"ל ואמנם הגיעה השעה לכך (ראו סעיף 12 לכתב האישום)".
בג"ץ החליט, ברוב של 2 כנגד 1, שלא לאפשר את המשך ההליך הפלילי נגד חה"כ בשארה בשל תמיכתו בארגון טירור. ההבחנה הייתה בין תמיכה במאבק מזוין של ארגון טירור לבין תמיכה בארגון טירור. הראשון אסור השני (לח"כ) מותר. 40 עמודים של קשקשת כאשר כל שצריך להחליט האם הנאומים הבאים מהווים תמיכה במאבק המזוין של הארגון או סתם בארגון עצמו תוך התנגדות למאבק המזוין. בפרט חמור הנאום השני בסוריה (שבו הוא כנראה נזהר פחות), שם יש הפרדה בין מלחמה כוללת לבין התנגדות שאינה מלחמה כוללת... הוא כועס על שרון שמנסה לאלץ את החיזבללה לבחור בין מלחמה כוללת או קבלת התנאים הישראליים והוא רוצה להרחיב את המרווח בין זה לזה... נצרף לזה את ההתגאות על האבדות שישראל ספגה, על הנצחון ועל הקונטקס ודיי ברור מה משתמע. פשוט בושה וחרפה, ברק גורם במו ידיו להקמת בית משפט לחוקה, אולי משפטן מבריק, אבל אני לא בטוח כמה הוא חכם. >>>>> הנאום הראשון באום אל פאחם: "החיזבאללה ניצח, ולראשונה מאז שנת 1967 טעמנו את טעמו של הניצחון. זכותו של החיזבאללה להתגאות בהישגו ולהשפיל את ישראל ... לבנון, החלשה במדינות ערב, הציגה מודל קטנטן שאם נביט לעומקו ניתן להסיק את המסקנות הנחוצות להצלחה ולניצחון – מטרה ברורה ורצון עז לנצח, והכנת האמצעים הנחוצים הדרושים להשגת מטרה זו ... החיזבאללה קלט את הלך הרוח ברחוב הישראלי וניצל את זה עד תום. הוא דאג שמלחמת הגרילה שלו תהיה מתוקשרת היטב, וכל הישג שלו השפיע רבות על מוראל העם בישראל שפקעה סבלנותו באיטיות נוכח האבידות שספג מהחיזבאללה (ראו סעיף 8 לכתב האישום). האירוע השני שאליו מתייחס כתב האישום נוגע לנאום שנשא העותר בסוריה כשנה לאחר נאום אום אל-פחם, במהלך טקס אזכרה לנשיא סוריה חאפז אל-אסד (להלן: הנאום בסוריה). בטקס, שבו השתתפו אחמד ג'יבריל, מנהיג החזית העממית לשחרור פלסטין וחסן נסראללה, מנהיג החיזבאללה, אמר העותר, בין היתר: לא עוד ניתן להמשיך, מבלי להרחיב את המרווח בין אפשרות המלחמה הכוללת ובין העובדה שהכניעה הינה בלתי אפשרית. מה שמאפיין את ממשלת שרון הוא שלאחר ניצחון ה"התנגדות" הלבנונית אשר הפיקה תועלת מהמרווח הזה שאותו הרחיבה סוריה בהתמדה, בין קבלת התנאים הישראליים הקרויים בשם שלום כולל בר-קיימא, לבין האופציה הצבאית. המרווח הזה הועיל לעקשנות ולהתמדה והגבורה של הנהגת ולוחמי ה"התנגדות" הלבנונית. אולם לאחר ניצחון ה"התנגדות" ולאחר ג'נבה וכן לאחר כשלון "קמפ דיוויד", באה ממשלה ישראלית שמנסה להצר מרווח זה, כדי שתעמיד בחירה בנוסח: או קבלת התנאים הישראלים, או מלחמה כוללת. כך אי אפשר יהיה להמשיך באופציה השלישית, שהיא אופציית ה"התנגדות", אלא ע"י הרחבתו מחדש של המרווח הזה, כדי שהאנשים יוכלו לנהל מאבק ו"התנגדות". לא ניתן להרחיב מרווח זה אלא באמצעות עמדה מדינית ערבית מאוחדת ואפקטיבית בזירה הבינ"ל ואמנם הגיעה השעה לכך (ראו סעיף 12 לכתב האישום)".
