../images/Emo24.gifהי
אני בתור ילדה, נערה וכיום אישה מלאה + רוצה לומר לך שזה מפריע לי ביום יום, במציאת עבודה, נכנסת לים ולבריכה אם בגדים, לא מוצאת בגדים ש"ישבו" עלי באופן מושלם (הבגדים ב ML גדולים עלי ), יש לי חוסר בטחון מאוד גלוי לעין כי אני מתבלבלת כשמדברת עם אנשים ומרגישה כל כך מכוערת ושמנה וכל זה התחיל כשהוריי נתנו לי אוכל נחמה והיום עושים את זה לילדיי, כמה אפשר לריב עם אמא שלי שנותנת להם ממתקים העיקר שיפזיקו לצעוק ולבכות... הם לא שמנים כי אני מאזנת להם בבית. מה שאני מנסה לומר לך שאני בעיקרון נגד התערבויות בגידול ילדים של אחרים אבל במקרה הזה את חייבת לומר משהו לאמא מתוך דאגה ואהבה, אולי ההורים לא מודעים לבעיה? אולי הם זקוקים ליד מכוונת? נכון שאוכל עוזר ומשתיק את הילד וזה הכי נוח אבל זה די הורס את העתיד של הילדה כי לצערינו שופטים אותנו קודם לפי המראה ואני אומרת זאת מנסיון אישי. דברי עם האמא על כוס קפה ותכווני אותה והיא תודה לך על כך בעתיד. שיהיה לך המון בהצלחה, ליאת.