ממההה
מה זאת השטות הזאת? בתור שבט גדול לא קיימת אהבה לשבט? משפחתיות? אז תתפלא אבל מה לעשות שלא עם כל שכב"גיסט יש לי או למישהו אחר דברים במשותף, אבל מי שכן, וזכיתי להכיר את כולם, באמת נוצר לי איתו קשר טוב! גם מבחינה יותר אישית או אינטימית... וזאת הכלללה טיפשית ומטורפת ובאמת שלא ציפיתי לזה דווקא ממך. ומה זאת השטות הזאת? למה אני צריכה להכיר כל חניך באופן אישי? תסלח לי אבל זה כבר באמת שטויות... חוץ מהעובדה שוואלה, שבט קטן זה שבט קטן ובשבט של 100 אנשים אין לך משהו אחר לצפות חוץ מזה שכל מדריך יכיר את כל החניכים.. כי בלי להעליב כמה כבר יש להכיר? וגם.. מה הוא יעשה עם המידע הזה? יזמין אליו חניך הביתה לאכול גלידה ולראות סרט? אני בקשר טוב עם חלק מהחניכים ותתפלא אבל חקל גדול מתוכם.. ויש לי את החניכות שלי ואת הקורס... וזה מה שחשוב. הקורס, ששנה הבאה ייכנס לשכב"ג, אותם אני מכירה. כמעט את כולם. את החניכות שלי כמובן אין מה לדבר.. ואת עוד הרבה חניכים מהשבט, שהם לא שלי. על אהבה לשבט בכלל אין מה לדבר... אני אוהבת את השבט שלי כמו את החיים שלי ולפעמים זה מתבטא אצלי גם בדרכים רעות, מה שמבחינתי רק מדגיש כמה שהשבט שלי חשוב לי. תראה לי עוד שבט שיש בו כזאת פנאטיות, ואני לא אאמין אם סתם תגיד, אני צריכה לראות. תראה לי עוד שבט שכולם שרים ביחד את המורל ואף אחד לא זז הצידה או מתחמק, וכולם שרים גם אם כבר בקושי יש קול, ויש כאלה שרק המורל עושה להם חיוך, ואתה מרגיש כל כך טוב עם זה שאתה פה כי באמת יש כאן חניכים שזה חשוב להם וזה מה שנותן להם את החופש... ויש גם חניכים שהשבט שלנו הוא הבית שלהם יותר מאשר הבית האמיתי שלהם... תראה לי איפה יש שישיסטית שכשאומרים בסמינר להביא תמונה של המשפחה בשביל איזשהי פעילות היא תביא תמונה של השכבה... או תמונה של הבית היא תביא תמונה של השבט... או שכשאנחנו שרים שאין בעולם אהבה כמו אהבה של עוגן באמת כל אחד ואחד מתכוון למילים האלה, וכולם מחובקים ואף אחד לא בצד, לא סתם, אלא כי הוא לא רוצה, כי הוא אוהב להראות לכולנו כמה השבט חשוב לו... גם מילים וגם מעשים חשובים מבחינתינו. אז תסלח לי, אבל אם בשביל כששבט יוצא ואוכל רק מאכלים בצבע של השבט זאת אהבה... אני לא יודעת מה זאת אהבה. הכמות של השבט שלי יכולה להבהיל, להרתיע או להפחיד אחרים... אבל אני מאושרת ממנה ומבחינתי אנחנו עוד לפני שיא פריחתינו. מבחינתי גם לפתוח שכבת ד' מחדש, לא אכפת לי... באמת שלא, העיקר שיהיה טוב לחניכים ושיהיה טוב למדריכים שלהם, בלי יוצא מן הכלל הפעילים.. ואנחנו מנצלים לטובה את זה שאנחנו גדולים, שאנחנו תותחים במורל.. אבל חבל שרק על זה אתה מסתכל ושלפני שאתה בודק זה מה שאתה אומר.. רמת ההדרכה שלנו היא בין הטובות בתנועה, ואנחנו תותחים אחד אחד... בבניה, מה לעשות, השכב"ג מתעצל, ויש לו סיבה- אנחנו לא חושבים שזה -רק- מה שיעשה לחניכים כיף... במחנה למשל, כשיש שבטים שעובדים עד סוף המחנה ביחד עם החניכים... אצלינו אין מבנים גדודיים וזה, והחניכים נהנים כל המחנה... וכיף להם גם כשהם סתם מסתלבטים... הם נהנים מלעבור פעולות ולהסתכל על המבנים שהשכב"ג בנה, והם בונים לעצמם את הערסלים וזה מספיק להם ותאמין לי שזה עושה להם שמח לכל המחנה... החניכים שלנו באמת מורעלים, ואני מצדדת בליאן פה כשהיא אומרת שתראה לי חניך אחד שבא ליום הראשון שלו בצופים ויודע את כל המוראלים אפילו החדשים ביותר ושר וקופץ כשיש מורל כמו צופיפניק וותיק... וחוץ מזה הוא כל כך מאושר ויש לו חיוך כזה גדול על הפנים, ואז כשאתה בא אליו לבקר אותו בבצפר (כי חשוב לך גם לצאת מהמסגרת של שלישישי ואתה רוצה לראות אותו יותר ולהיות איתו יותר וגם להדגיש לו שהוא חשוב לך) אז אתה שומע אותו בטעות מדבר על איזה כיף היה לו בצופים וכמה שהוא נהנה... ככה מחלק חוויות אפילו למורים... או כשיש מורים שאומרות שהן לא ייתנו שיעורים בימי שלישי ושישי בשביל שלא יהיו שיעורים כי יש צופים.. ובאמת כמו בפרסומת כל הכיתה בצופים... זה עושה לך כזה אושר בלב... ורק מחזק את האהבה שלך והמשפחתיות בשבט... אנחנו שבט שהתחיל בקטן והפך לגדול, ואנחנו מה שנקרא הצלחה. אני באמת לא יודעת איך לקרוא למה שאתה מתאר אותנו... אבל אם תבוא פעם אחת ותראה יום פעילות לא תפסיק להינות... אתה אפילו יכול לשבת בחדר שכב"ג ולראות את הפעילים רואים סרט כולם ביחד... או את הרשג"דיםפ עוברים ליד ומדברים ביניהם בחיוך.. או הכי כיף, את השבחים שמרעיפים עליך המרכזים והמרכזים הצעירים... ועל הצוות... ועד שלא תנסה... לא תדע. כי אנחנו היינו קטנים וניסינו את זה, עכשיו אנחנו גדולים, ועובדה שאנחנו מעדיפים את זה.. ויש לנו שבט ושכב"ג של תותחים, אחד אחד... ושוב, עד שלא תראה, לא תדע... ואני גם בספק גדול מאוד אם פעם אחת תספיק. זהו
