אז ככה...
לעובר יש בעיה, לא נוכחית. כרגע הכל בסדר, אבל מצאו איזה פגם נקרא לזה שיש לו ויהווה בעיה בעתיד. זה לא שהוא לא יוכל לחיות כך, אבל זה לא יהיה קל (אני חושבת עליו בגיל ההתבגרות, קצת שונה מהאחרים, וזה עושה לי רע, ילדים יכולים להיות מאד אכזריים), אחי כל הזמן חושב על עצמו בעוד 15 שנה מספר לבן שלו מה לא בסדר איתו והוא לא יכול לעמוד בזה, מה גם שבתאומים - יתכן שתהיה לילד הרגשה של - למה אני ולא הוא? וזה קשה. זה קשה להחליט אם לעשות "חיים קלים" ולהפיל, ולקחת את הסיכון (5%) להפיל גם את העובר השני, או להתמודד עם המצב, ולתת לעובר להתפתח ולגדול, להפוך לילד ואח"כ לנער קצת שונה מהאחרים. יתכן ובעוד 15 שנה הרפואה תתפתח (וזה מה שאמא שלי אומרת, והיא נגד ההפלה, למרות שהיא כמובן, לא מחליטה) והילד יוכל לגדול ולהיות כמו כולם. אני יודעת שבארץ טובים בטיפולי פוריות (בארה"ב גם ד"א, המון נשים באות לכאן לטיפולים), אבל להם יש איזו בעיה שרק שיטת טיפול חדשה שפיתחו הצליחה. ואני לא מאחלת לאף אחד/ת - בעיות שכאלה. ממש לא. השאלה היא - וכאן אנחנו נכנסים לשאלה מוסרית, שלי מאד קשה איתה - האם הפלה בחודש חמישי היא לא רצח. בחודש החמישי העובר הוא כבר ממש אדם. ד"א - אחותך קיבלה אצלי את תואר אם השנה - ממש מדהימה. אני לא יודעת אם הייתי יכולה לעשות את זה. ואני ממש לא יודעת מי סובל יותר. את יודעת, ברגעים קשים כאלה, לא חושבים על הפעם הבאה, רוצים לסיים בטוב את הפעם הזו, והשאלה היא איך לסיים. מה גם שאף רופא, כמה שהוא לא יכול להחליט בשבילם, לא יכול להגיד להם מה הוא חושב וגם אם הוא אומר, הרופא המומחה הבא אומר משהו שונה לחלוטין. אתמול הם החליטו כבר על הפלה, אחרי שהיו אצל רופא מומחה, והיום היו אצל עוד מומחה שאחרי החליטו לבטל את ההפלה. בקיצור-קשה. אני ממש לא יודעת מה הייתי עושה, עם הייתי צריכה להחליט החלטה כזו, בשביל הילד שלי, סה"כ אלה יהיו החיים שלו, לא של ההורים שלו. הוא יצטרך לחיות אח"כ עם כל החלטה שהוריו יעשו. אז בינתיים, אני בוכה בשבילו, כי הוא לא יכול. אני , הדודה מאמריקה, שכבר הלכה ובחרה עגלות לתאומים, ו-2 כסאות בטיחות ומיליון בגדים תואמים - לא יודעת מה לעשות.
לעובר יש בעיה, לא נוכחית. כרגע הכל בסדר, אבל מצאו איזה פגם נקרא לזה שיש לו ויהווה בעיה בעתיד. זה לא שהוא לא יוכל לחיות כך, אבל זה לא יהיה קל (אני חושבת עליו בגיל ההתבגרות, קצת שונה מהאחרים, וזה עושה לי רע, ילדים יכולים להיות מאד אכזריים), אחי כל הזמן חושב על עצמו בעוד 15 שנה מספר לבן שלו מה לא בסדר איתו והוא לא יכול לעמוד בזה, מה גם שבתאומים - יתכן שתהיה לילד הרגשה של - למה אני ולא הוא? וזה קשה. זה קשה להחליט אם לעשות "חיים קלים" ולהפיל, ולקחת את הסיכון (5%) להפיל גם את העובר השני, או להתמודד עם המצב, ולתת לעובר להתפתח ולגדול, להפוך לילד ואח"כ לנער קצת שונה מהאחרים. יתכן ובעוד 15 שנה הרפואה תתפתח (וזה מה שאמא שלי אומרת, והיא נגד ההפלה, למרות שהיא כמובן, לא מחליטה) והילד יוכל לגדול ולהיות כמו כולם. אני יודעת שבארץ טובים בטיפולי פוריות (בארה"ב גם ד"א, המון נשים באות לכאן לטיפולים), אבל להם יש איזו בעיה שרק שיטת טיפול חדשה שפיתחו הצליחה. ואני לא מאחלת לאף אחד/ת - בעיות שכאלה. ממש לא. השאלה היא - וכאן אנחנו נכנסים לשאלה מוסרית, שלי מאד קשה איתה - האם הפלה בחודש חמישי היא לא רצח. בחודש החמישי העובר הוא כבר ממש אדם. ד"א - אחותך קיבלה אצלי את תואר אם השנה - ממש מדהימה. אני לא יודעת אם הייתי יכולה לעשות את זה. ואני ממש לא יודעת מי סובל יותר. את יודעת, ברגעים קשים כאלה, לא חושבים על הפעם הבאה, רוצים לסיים בטוב את הפעם הזו, והשאלה היא איך לסיים. מה גם שאף רופא, כמה שהוא לא יכול להחליט בשבילם, לא יכול להגיד להם מה הוא חושב וגם אם הוא אומר, הרופא המומחה הבא אומר משהו שונה לחלוטין. אתמול הם החליטו כבר על הפלה, אחרי שהיו אצל רופא מומחה, והיום היו אצל עוד מומחה שאחרי החליטו לבטל את ההפלה. בקיצור-קשה. אני ממש לא יודעת מה הייתי עושה, עם הייתי צריכה להחליט החלטה כזו, בשביל הילד שלי, סה"כ אלה יהיו החיים שלו, לא של ההורים שלו. הוא יצטרך לחיות אח"כ עם כל החלטה שהוריו יעשו. אז בינתיים, אני בוכה בשבילו, כי הוא לא יכול. אני , הדודה מאמריקה, שכבר הלכה ובחרה עגלות לתאומים, ו-2 כסאות בטיחות ומיליון בגדים תואמים - לא יודעת מה לעשות.
