אין לי כותרת..

Alexco

New member
חינוך שנועד להחדיר בחניכים

ערכים מסויימים, ולא לתת להם כלים שיעזרו להם לגבש את ערכיהם בעצמם, הוא לא שטיפת מוח?
 

זוּט

New member
לאט לאט.

הכלי המרכזי שעוזר לגבש את המערכת ההערכית שלנו כבני אדם לפיד דעתי הוא עקרון הטלת הספק. זהו עיקרון מרכזי שעל ברכיו מתחנכים בנוער העובד, לא לקבל שום דבר מאילו.. ואני לא רואה שום דבר פסול בחינוך לערכים, החניך יכול כבר לבחור לבד מה הוא לוקח ומה לא. אנחנו כול הזמן מחנכים לערכים, גם בנוער מרצ מחנכים לערכים(דוגמה הפעילות עם כיתות ז'-ח בכפ"ס) ואין בכך שום פסול.
 
זה פשוט לא נכון...

בעוד שבנוער העובד מחנכים לערכים מסוימים, ומדריכים בנוער העובד כשהם כותבים פעולה ירשמו במטרה "החניכים יתמכו בשוויון זכויות לקהילה ההומו-לסבית" (כדוגמה), אני, בתור מדריך בנוער מרצ ארשום (ואתפקד בהתאם במהלך הפעולה) "החניכים יכירו את הנושא של חוסר שוויון לקהילה ההומו-לסבית ויבחנו את עמדתם". בעוד שמדריך בנוער העובד מכוון מראש לאן הפעולה שלו תלך מבחינת מבנה הטיעון וסיכום הפעולה (מה שדורש הסכמה מלאה, או לפחות עקרונית של החניכים במהלך הפעולה) בנוער מרצ אנחנו עושים פעולות בצורה שבה בכל שלב ניתן יהיה לקחת את הפעולה לכיוון שונה. בעוד שמדריך בנוער העובד יראה את זה ככשל חינוכי עם חניך יחשוב שונה מהערכים שהוא ניסה להחדיר לו. אותי כלל לא מעניין אותי מה יהיו עמדות החניכים שלי, פשוט מעניין אותי שהם יוכלו לאתגר ולהסביר את העמדות שלהם. בשיחות עבר שלי עם מדריכים בנוער העובד, מלבד שהם היו מופתעים מאוד מכך שאפשר להדריך בלי לכוון לערכים מסוימים. הם קינטרו בפניי כי "זה לא חינוך!", למען האמת, הם מוזמנים לקרוא לזה איך שהם רוצים. ויכוחים סמנטיים הם חסרי משמעות. (וחבל שמדריך בנוער העובד לא שם לב לזה בכלל...) הסמנטיקה האישית שלי טוענת כי מה שאני עושה זה חינוך, ומה שאתם עושים זו שטיפת מוח. אבל אם אנחנו כבר בסמנטיקה של אותם מדריכים, הנה קטע יפה של ס. יזהר: למד, המורה, אל תחנך - למדי, המורה, אל תחנכי כשאתם מלמדים - אתם מוכרים כלי עם הוראות שימוש. כשאתם מחנכים - אתם מנסים (לשווא) לחדור לשני נשמתו ומתיימרים לקשור לו את נשמתו לכל חייו. את מה שלימדתם אפשר גם לקחת ולזרוק, הכל או קצת, והרוב ממילא נשכח. אבל האדם נשאר אז בעל רצון, יכול לקחת או להניח כחופש רצונו הבוחר. את מה שניסיתם לחנך והתכוונתם להגיע עד שורש החניך פנימה, ולהתערב לו עד שיעשה לו רצון חדש, ושתהיו מבצעים לו בתוך פנימו שלו כרצונכם : אם הצלחתם - קלקלתם אדם; אם לא הצלחתם - צילקתם נפש. אם ינהג המחונך לפי רצון מחנכיו - הוא לא יהיה עצמו, אם לא ינהג - ישא אשם על עצמו ויסבול עונש. בשתי דרכים איפוא נעשה החינוך: או שנעשה העיניים פקוחות, או שנעשה כמתוך עיוורון. אם נעשה בעיניים פקוחות, הריהו וללא מנוס, אינדוקטרינציה עריצה; ואם כמתוך עיוורון - הריהו וכבר חזרנו ואמרנו, לעיתים עושה משהו, לעתים אינו עושה כלום (וזה בוודאי טוב) ובין כך ובין כך, זו עשייה לשווא, להכאבה, לסגירת האדם וניצולו. ואילו הלימוד אינו הולך לעשות ואינו מתיימר לעשות אלא דברים שיודעים לעשות ושאפשר לעשות. ובינהם פה ושם דם דברים נחוצים ומביאי תוצאות. חשבו מכל, שהלימוד אינו כובל, ולא מנסה לחדור פנימה בלי רשות. אלא מה? שאל הלימוד נוהגים להתייחס כאל מעשה נחות-דרגה לעומת החינוך, עד שכם אחרון המלמדים מבקש להתכבד ולהיקרא: מחנך, ולא פחות. כיוון שכל, נסו למשל להסב את שם כל המודות הארגונים והשיטות, ובמקום מלת הקסם הריקה "חינוך" למה שלא יסתפקו הצנועה ובפשוטה ובאמיתית ובריאלית שמבלים ויאמרו: לימוד, באופן, שבמקום "משרד החינוך והתרבות" - יאמרו "משרד ההשכלה והדעת", או "משרד הלימוד וההשכלה", וכל כיוצא באלה ולא ישאו לשווא את שם החינוך? לעולם לא. שינוי כזה יירא כפיחות ערך, כקינטור, וכחילול הקודש. איש לא יסכים לוותר על החינוך ועל כבודו. איש לא ימחוק את החינוך. איש לא יכתוב לימוד. אפשר או אי-אפשר - חנוך ונחנך. הנוער העובד לעומת מערכת החינוך הממלכתית מהווה אלטרנטיבה לא רעה (וגם בזה אני לא בטוח) אבל ללא ספק הוא עדיין שטיפת מוח. הוא עדיין חינוך רע. נ"ב - על מה לעזאזל אתה מדבר בכפר-סבא?!?
 
מרוב הטלת ספק שוכחים את הבסיס

מדריך שנותן כלים להבין זה מצויין. משרד חינוך שמסתפק בלתת כלים - גרוע מאוד. אם משרד החינוך לא יחנך לפלורליזם, לדמוקרטיה, לכבוד האדם ושאר ערכים בסיסיים שלומדים באזרחות - יצמחו לנו אולי הרבה גאונים במתמטיקה ואולי גם בספרות, אבל בתור בני אדם, הם יהיו מה-זה על הפנים. יש גבול גם לרצון "לא לחנך". אתה יכול לטעון שזו שטיפת מוח, אני טוען שלערכים האלו יש לחנך, ומגיל צעיר, גם אם תקרא להם "שטיפת מוח". (וכן, לרגע לא טענתי שהגישה העכשווית שנוקט משרד החינוך כלפי ערכים אלו היא הנכונה).
 
אתה מבין לא נכון...

לא טענתי שצריך ללמד רק מתמטיקה, חלילה. צריך לעסוק בלי סוף בנושאי הנוגעים לפילוסופיה פוליטית גם במובן התיאורטי וגם במובנה הפרקטי (כלומר מה בפועל קורה בישראל), אין לי גם בעיה שהמורה יציג את עמדתו. אבל יחד עם זאת המורה חייב להציג את כל העמדות, ולאתגר את התלמידים, ולגרום להם להטיל ספק בכל ההנחות הכי בסיסיות שקיימות (כולל בדמוקרטיה, פלורליזם, כבוד האדם וכו'). בדומה למה שנעשה בנוער מרצ. (לא יודע מה המצב בצבעים). רשמתי כבר שבעיניי זה חינוך אמיתי וכל דבר אחר הוא שטיפת מוח. יש קנטרנים (כמו מדריכים מסוימים בנוער העובד) שיגידו: זה בכלל לא חינוך. ושוב - אין לי סיבה להיכנס לויכוח הסמנטי הזה. אבל לצורך העניין שס.יזהר מדבר על לימוד, הוא מדבר על אי-חינוך לערכים, או חינוך ללא שטיפת מוח. תלוי בסמנטיקה שלך.
 
לא ולא

אתה יכול לטעון שהפנמת ערך מסויים תגיע רק מתוך הבנה שהוא הנכון ביותר - כלומר, התלמידים בבית הספר יפנימו באמת את חשיבות הדמוקרטיה רק מתוך כך שידעו שזו לא בהכרח השיטה שצריכה להתקיים, ויש עוד שיטות, ובואו תחשבו לבד מה עדיף. זו טענה שיש בה מן האמת. יחד עם זאת, אני חושש מתלמיד כיתה א' שנתנו לו להבין שלא בהכרח כולם שווים, מאשר מתלמיד כיתה א' ששטפו לו את המוח עם "כולנו שונים וכולנו שווים", ואני אסביר - כשילד בא לעולם, הערכים הראשונים אותם הוא סופג מגיעים מההורים שלו, אולי מהסביבה הקרובה ביותר, ואין לנו אפשרות לשלוט עליהם. ברגע שהוא מגיע לחברת המונים, הוא מתחיל לקלוט ערכים נוספים מהסביבה, ובעיקר, ממערכת החינוך. אם לא יוטבע בכולנו מגיל צעיר שחובה לכבד את האחר ואת השונה, שבאלימות לא פותרים בעיות, שיש עקרון הרוב אבל גם מכבדים את המיעוט - מהר מאוד יצמח לנו כאן דור מאוד מעניין: חלקו אלים, מתנשא, גזעני (והרבה יותר ממה שיש לנו היום), וחלקו, וכאן מגיע העניין מפניו אני חושש, מצולק נפשית ממה שעבר עליו בילדותו - האתיופית שהוחרמה בגלל צבע העור שלה (כי אף אחד לא יודע שצבע עור זו לא סיבה לאפליה, הרי אנחנו מטילים ספק. אולי זו כן), הילד העדין שכולם קראו לו "מתרומם" והתעללו בו רק כי היה שונה (אנחנו מטילים ספק בכך שיש לכבד את השונה), ומסה אדירית של ילדים שנאלצו להתמודד עם כוחניות ואלימות (מכיוון שאנחנו מטילים ספק בכך שאלימות היא לא הדרך לפתרון בעיות). אותו דור יצמח לצבא שיחזור להפלות הומואים ולסביות (אנחנו מטילים ספק בכך שהנטייה המינית לא מהווה גורם מבדיל הפוגע בשירות הצבאי), מדינה שתצנזר עיתונים ותאסור עוברי אורח על דיעותיהם (אנחנו מטילים ספק בנחיצותו של חופש הביטוי), ובאמת שאין לי כוח, למרות שאני לפעמים מתמחה בכך, לתאר תרחישים בדיוניים - הנקודה ברורה. המורה בהחלט יכול להציג בפני התלמידים את הדרך שנעשתה עד לכך שהחברה בה אנו חיים הכירה במשמעות של מושגים כמו "דמוקרטיה" או "שוויון". הוא בהחלט יכול לתאר את המצבים שקדמו לכך. אך בסופו של עניין, החברה שבה אנו חיים מושתתת על הבנה, כיבוד הדדי, הכרה בזכויות האדם הבסיסיות ופעולה דמוקרטית ובלתי אלימה - כדי שאותם ילדים יוכלו להתמודד עם החברה הזו בהתבגרותם, וכדי שהיא תהפוך לאחת כזו באמת ובתמים ולא רק על הנייר, הם חייבים להפנים את הערכים האלו. תקרא לי קונפורמיסט, תקרא לי עשה-קורס-מד"צים-של-משרד-החינוך (לא מתבייש בזה). ואני מבדיל עכשיו בין החינוך הבסיסי בבית הספר היסודי לחינוך בתיכון או בתנועת הנוער. אחריי שכבר יש הסכמה בסיסית על הרקע הרעיוני עליו מתבססת החברה שלנו (שנובע מהחינוך ביסודי), אפשר לאתגר את הנערים לחשיבה חוזרת על אותם ערכים. אחריי שכבר "ראו עולם" והשוו בין דמוקרטיות לדיקטטורות, למדו היסטוריה וחוו על בשרם הרגשה של להיות רוב ולהיות מיעוט, יש להם כלים אמיתיים להתמודד עם "האם דמוקרטיה היא באמת השיטה הטובה ביותר?". כלים, שאין לילד בן 6, ואנחנו לא יכולים להסתכן שבהחלטה שרירותית הוא יחליט ההפך מהבסיס החברתי שלנו (אנרכיסטים מוזמנים להזדעזע).
 
גם אני מטיל ספק

בעיקרון הטלת הספק
ובמילים אחרות: גם אני לא מוצא שום בעיתיות בחינוך לערכים במקרים מסוים, ערכים שברוח התנועה.
 
מתנון, מיי דיר

אני חלילה לא מפקפק בהדרכה של הנוע"ל או של אף תנועת נוער אחרת (יש לי קצת בעיה עם ההדרכה בבני עקיבא אבל נשים את זה בצד לרגע). אין ספק שכל תנועה מביאה את הגישה שלה לתכנים, אבל יש סיפורים ומתודות שהם פשוט קלאסיקות בכל התנועות. זה לא בהכרח רע
 

לירונדה

New member
בהחלט מקסים אבל....

אני דווקא חשבתי שבסוף הם יגלו שהם שניהם הומואים ויתאהבו אחד בשני...חחחח. בכל זאת, פורום של הצבעים שלנו :)
 
גם אני חשבתי ש..../images/Emo9.gif../images/Emo34.gif

בסוף יתגלה שהם הומואים לתפארת. והם יהיו זוג. אבל זה לא קרה. =]
 
למעלה