אף פעם לא הפסקנו עם התירוצים.
אבל האמת, זה מעצבן. מאבק מתחיל, תמיד, במה שכואב לך, אישית. ובמדינה הזאת, אף אחד לא קם להילחם כשדופקים אותו, אבל חושבים שהסטודנטים צריכים להילחם את המלחמות של כולם. למה? בגלל שיש לנו איזו תדמית רומנטית של הסטודנט המהפכן סטייל מאי 68? הסטודנטים ההם היו ילדים בני 18 בלי דאגות פרנסה בשיט, וה"מהפיכה" שלהם התחילה בגלל שאסרו על הבנים להכנס למעונות של הבנות. עם הזמן, מטרות המאבק התרחבו, כמו שקורה לכל המאבקים וכמו שקרה גם במאבק הסטודנטים האחרון שהופסק, כצפוי, מוקדם מדי ע"י עסקני האגודה מוצצי הבואשים האלה. אז חלאס עם קלישאת "איפה הסטודנטים", הם אזרחים כמו כל אחד אחר, מעורבים יותר מרובם, אבל לא בשר הפגנות ולא קבלני ביצוע של אף אחד.