כמה חבל.
אפילו שמנסים להיות ריאליים ולא לקוות יותר מדי זה תמיד פוגע. לבכות זה דווקא רעיון לא כל כך רע. יש בו משהו משחרר ומטהר. הורות הולכת מצוין עם הבטן- ומשם בא הבכי. כשיובל הלך לניתוח, ידעתי שהכל בסדר, שהוא בידיים טובות, לא היו לי שום חששות ובכל זאת, כשהוא שחרר את המשפט הזה "אבא, אפשר שבניתוח אהיה על הידיים שלך". ממש כמה דקות לפני הניתוח, בכיתי. זה לא היה קשור להגיון, זה היה קשור לרגשות. ובענין החופשה - אני חוזר לבטן... מה היא אומרת לך? לי היא אומרת שכן, ולו כדי לנסות ולהפיק כמה ימים, שבוע, שבועיים שבהם ישנים מצוין, נחים, מבלים ולא חושבים על שום דבר. האם זה אפשרי? מקווה שכן. כמובן, שזו החלטה שלך בסופו של דבר. תהיי חזקה סאני, ותתחזקי מכולנו. בשביל כל מה שצריך לעזור- אנחנו כאן.
כמה חבל.שלילי
אין לי מה לומר ואני לא יודעת אפילו מה ואיך להרגיש.... חוץ מאשר לבכות.............. חרא.
אפילו שמנסים להיות ריאליים ולא לקוות יותר מדי זה תמיד פוגע. לבכות זה דווקא רעיון לא כל כך רע. יש בו משהו משחרר ומטהר. הורות הולכת מצוין עם הבטן- ומשם בא הבכי. כשיובל הלך לניתוח, ידעתי שהכל בסדר, שהוא בידיים טובות, לא היו לי שום חששות ובכל זאת, כשהוא שחרר את המשפט הזה "אבא, אפשר שבניתוח אהיה על הידיים שלך". ממש כמה דקות לפני הניתוח, בכיתי. זה לא היה קשור להגיון, זה היה קשור לרגשות. ובענין החופשה - אני חוזר לבטן... מה היא אומרת לך? לי היא אומרת שכן, ולו כדי לנסות ולהפיק כמה ימים, שבוע, שבועיים שבהם ישנים מצוין, נחים, מבלים ולא חושבים על שום דבר. האם זה אפשרי? מקווה שכן. כמובן, שזו החלטה שלך בסופו של דבר. תהיי חזקה סאני, ותתחזקי מכולנו. בשביל כל מה שצריך לעזור- אנחנו כאן.
