הבידול בין הקהילות יעלה על שיתוף
הפעולה ביניהן. פשוט, זהו טבעו של המין האנושי. ראי, למשל, כמה קשיים, ממון וזמן היו מדינות אירופה צריכות להשקיע ע"מ להגיע למטבע משותף, שלא לדבר על שיתוף ערכים (הערך היחידי לגביו יש כרגע קונצנזוס הוא האנטישמיות). אין ספק שבטווח הארוך כל מי שיחלוק את פיסת הקרקע הזאת יצטרך להגיע להידברות - תנאי הכרחי, אם כי לא מספיק - לכל שת"פ עתידי בין הקבוצות השונות. הדמוק´ הישירה, האנרכיזם לסוגיו, ועידות אזרחים ופעילות חוץ-ממשלתית לסוגיה הם חלק מתהליך התהוותה של החברה כחברה אזרחית, עם סדר יום אזרחי. אין מחלוקת על כך שהממשל עושה ככל יכולתו לבדל בין האוכל´ הערבית (ואגב, באופן המטומטם ביותר גם הדרוזית ושאר מיעוטים המשרתים בצה"ל) והיהודית. הגיע הזמן שיתמנה למדינת ישראל השר הערבי הראשון, יו"ר ועדה חשובה ערבי, מנכ"ל ועוד ועוד. זה לא אמור להוות איום על הציונות וגם לא ביטוי לפוסט-ציונות. בכל מדינה נורמלית זה היה קורה מזמן. אבל, לעת עתה, האוכל´ הערבית נשענת על עורף אידיאולוגי כלל-איסלמי - ראי הודעה קודמת שלי - והעורף הזה משדר אנטגוניזם מוחלט כלפי מדינת ישראל. את האנטגוניזם הזה מובילים האינטלקטואלים שהם, כידוע, מעצבי דעת הקהל. אגב, אם וכאשר האוכל´ הערבית תשתלב באופן מוחלט בחברה הישראלית אין לי ספק שערביי ישראל יוקעו כבוגדים ע"י מרבית המוסלמים, במיוחד זרמים פונדמנטליסטים, המאיימים ליטול את השלטון במרבית מדינות האיסלאם, כולל ירדן ומצרים. בכל אופן, ברור דבר אחד: הסכסוך במתכונתו הנוכחית מקצין מאוד את כושר הסיבות של הליברל הישראלי המצוי, באשר הוא. התוצאה - רוב מוחץ לימין וקבלת ערכיו והשקפותיו על ידי מרבית שכבות הציבור הישראלי (שיעור הצבעה של 3% בקרב צעירים למפלגת העבודה הוא בחזקת הצהרה מאוד מאוד מהותית על איך נתפס הפתרון לסכסוך בעיני הדור הצעיר). בכך לא אמרתי שאין לשאוף לחברה כפי שהצגת אותה; פשוט, פתרון המקדים את זמנו עלול לגרום לנזק יותר מאשר להביא תועלת. יום טוב, שחף