הצעה לתרגיל

[perhay]

../images/Emo3.gif הצעה לתרגיל

הרבה מסיפורי עם נולדו במטרה להסביר כל מיני תופעות טבע. להלן שתי שאלות מתוך "ספר השאלות" של פבלו נרודה. אולי מישהו ירצה להרים את הכפפה, ולחבר סיפור קצר כתשובה. 1. איך יודעות עונות השנה שעליהן להחליף חולצה? 2. למה משפחת הסנוניות הגיעה באיחור לכתה? יום טוב לכל באי הפורום!

 

[המספרת המספרית]

סיפור עם "אינסטנט" על עונות השנה:

לפני שנים רבות, שלטו הקיץ והחורף בערבוביה ותוהו ובוהו סררו על פני תהום. הגשם היכה בעוז בעת שהשמש זרחה במלוא כוחה. פרחים קטנים שהעזו להנץ ולספוג קרני שמש הוכו בברד ומתו. בני אדם שיצאו לצוד, קפאו מקור

אם לבשו כיסוי עור לחלציהם והתאדו מזיעה

כשהחליטו להתעטף בבוקר בפרוות שועלים. החיות ביער ובשדה לא ידעו מה ילד יום, והאם כדאי להם לנוח בשקט במאורתם או לצאת להשיג טרף ולהסתכן במכת ברק. הגשם והשמש רצו שניהם לשלוט ביד רמה בעולם וערכו התגוששויות מדי שעה: הגשם, סוער וזועף, רועם בקול אדיר: "אני השליט!: ולעומתו מכה השמש בלהט בקרניים מדקרות: "אני, ורק אני אשלוט בעולם! עברו כך שנים רבות, צמחים רבים נכחדו, חיות אינספור נעלמו מן האדמה, ובני האדם – חלשה דעתם.

עד שיום אחד, יצאו מן המערה של בני האדם אח ואחות צעירים ללקט מעט זרעונים שעוד נותרו בשדה. מיד החלו השמש והגשם להשתולל שוב במריבה איומה ביניהם. נעמדה האחות הצעירה במקומה ונשאה עינים כחולות ותמות לשמים. "גשם יקר!" קראה בקול, והגשם, שמעולם לא פנו אליו בדברים חדל מזעפו מופתע והביט בעיניים הכחולות שננעצו בו. "כן, ילדה?" שאל מבוייש קמעה. הילדה פסעה קדימה ועיניה ננעצות בו בעוצמה. "אנא הפסק לכעוס ולרגוז כל היום, והופע רק כשאני אומר לך. הנזקים שאתה גורם לעולם הם בלתי נסבלים!" הגשם נסוג לאחור, המום מעוז רוחה של הילדה כחולת העיניים. השמש פרצה בצחוק למראהו ודקרה אותו דקירה חדה בקרניה. "עצרי שמש!" קרא לעברה האח והביט היישר אל עיניה, מבלי למצמץ. השמש בהתה בו בהפתעה ואספה חיש את קרניה המכאיבות. "מעתה ואילך, תאירי במלוא חומך רק כשאני אבקש ממך", הוא הוסיף ותקע בה מבט צהוב-עיניים. "כי הגיע כבר הזמן שיהיה סדר בעולם, בו כל אחד ידע את מקומו ואת שעתו!" הגשם והשמש עמדו מבויישים כשני ילדים קטנים שנתפסו בקלקלתם והשפילו מבט. הילד צהוב העיניים זקף את חזהו ואמר: "מעכשיו, שמש, תתחילי לזרוח בהדרגה במשך חודשיים ורק לאחר מכן תחממי את העולם במלוא כוחך. כשאחותי תקרא לגשם, תפני לו מקום ותצאי לתקופה של מנוחה, ורק אחרי שהגשם יספג היטב באדמה ויביא ברכה לעולם – תורשי על ידי לחזור שוב ולהשלים את פעולתו הברוכה של הגשם. הגשם והשמש הנהנו בראשיהם. ראשון פנה הגשם ונעלם מעבר להרים, והשמש הפחיתה את עוצמתה והתכוננה לשקוע וללכת לישון. הילדה כחולת העיניים חייכה אליה בידידות ואחזה ביד אחיה. "בוא אביב, אחי היקר, נחזור למערה". אביב הביט באחותו בעיניו הצהבהבות ופנה איתה יחד אל עבר המערה. "כל הכבוד סתיו!" הוא אמר. "נראה לי שבזה הרגע הבאנו תועלת רבה לעולם..."

 

[perhay]

../images/Emo140.gif ברוכה הבאה לפורום!

איזה סיפור יפה! האם הוא פרי עטך?

 

[המספרת המספרית]

תודה רבה, ברוכה הנמצאת...

ודאי שלי, לכן כתבתי "אינסטנט"... כתבתי את זה בספונטאניות בלי לחשוב הרבה.

 

[NAVVAN1]

../images/Emo45.gif ברוכה הבאה, תחני אוהלך כאן,

ליד אגם מים צלולים, והחליפי חולצת מטיילים, בגלימת מספרים. כל עונות השנה. כי פעם לפני ההתחלה, בזמן שאותו מספרי סיפורים, לא זוכרים היה העולם מרובע פאותיו חדות ואנשים שחיו בו, לא הכירו אחד את האחר מהצלע השניה כשניסו לעבור מצלע לצלע , נחתכו, נחבלו, נעלמו. ובכל צלע היתה רק עונה אחת, עונת קיץ, עונת חורף, עונת אביב, וסתיו ואנשים אז , לבשו בכל צלע, בגד שהתאים לאותה עונה. ולא נגשו אף פעם לארון להחליף ארון קיץ לחורף. ואפילו לא ידעו שיש עונות אחרות איש איש תחת עונת צלעו. ואז כמו בחיים ,הגיח מהמדבר אשד מים ונקווה לאגם , קסום, מופלא, שתוכו היה כה עמוק ,מלא סיפורים עד שכל מי שצלל לתוכו,הגיע דרכו לעולמות האחרים. כדי לשמוע סיפורים, לקבלם להבינם, אנשים (אפילו מלכים -ידידי מהצללים) קפצו לאגם ערומים,וכמו באגדות, מי האגם טיהרו אותם מאבק המרירות, והלבישו אותם, כשיצאו לעולם האחר לבושים לעונת ששם. חלפו שנים רבות, ורוחות הזמן מחקו זוויות חדות , וכעת העולם עגול, אז ברוכה הבאה לאגם, בואי ותחני אוהלך כאן, והחליפי חולצת מטיילים, בגלימת מספרים. כל עונות השנה.

 

[perhay]

איזה אנשים יצירתיים יש במחוזותינו!

 

[NAVVAN1]

פרי,אצלכם ב"כדורי" הכי עגול../images/Emo132.gif

 

[השד מבגדד]

איזה יצירתיות כל הכבוד

 

[NAVVAN1]

../images/Emo7.gifבת שלי -בבחינת סנונית

המבשרת את בא חופשת הקיץ לא הלכה היום לבית ספר אני,- כי בת שלי,בת ה-12 מתלבשת (חצי ערומה - בחיקוי למורה) לא הלכתי לבית הספר להביא לה חולצה - כי בת שלי לא הלכה לבית ספר. אישתי - כי אני, כי בת שלי,בת ה-12 מתלבשת (חצי ערומה - בחיקוי למורה) לא הלכתי לבית הספר להביא לה חולצה - כי בת שלי לא הלכה לבית ספר. לא הלכה להתנצל לפני המורה, למה צעקתי על המורה. ולכן לא הלכה לבית הספר. בני (אחי הילדה) לא הלך היום לבית הספר - כי - די , אין לזה סוף , לא מכל דבר עושים סיפור.

 

[perhay]

בית ספר לעונות השנה

היה היה פעם בית-ספר מיוחד. זה לא היה בית ספר עם לוח קיר, ספסלים, מחברות וספרים. זה לא היה בית ספר עם שער וחצר. זה לא היה בית ספר עם גלובוס וקרפדות. זה היה בית ספר בשמיים ובו למדו כל המועמדים או המועמדות להיות עונות שנה. כל התלמידים והתלמידות לפני שנכנסו לשנה א' נראו בדיוק אותו דבר. כולם לבשו גלימות בצבע כסף. בשנים הראשונות כולם גם למדו אותם המקצועות: כיצד להוריד גשם, כיצד לחולל סערה (ולאו דווקא בכוס מים), כיצד לחמם, כיצד לקרר, כיצד להקפיא, כיצד להפוך טיפות לפתיתי שלג, וכל אותן המיומנויות הנדרשות לעונות השנה. בתחילת שנה ד', הנהלת בית-הספר דרשה מכל התלמידים להחליט במה כל אחד רוצה להתמחות. הבחירה לא היתה חופשית לגמרי, כי לא היו מקומות אינסופיים לכל התמחות ובעצם זה פעל לפי העקרון ש"כל הקודם זוכה". מרגע ההחלטה והקבלה להתמחות, הפסיקו ללבוש את הגלימות וכל אחד החליף את התלבושת בחולצה מיוחדת. אלה שהתקבלו במחלקת הקיץ, קבלו חולצות בצבעי אבטיח. במחלקת החורף קבלו חולצות עם שרוול ארוך מפלנל, במחלקת הסתיו קבלו חולצות מקושטות עם עלי שלכת, ובמחלקת האביב - חולצות פרחוניות. מאותו יום כל עונות השנה שמחו בחלקן ואם פתאום קורה שבחורף חם או בקיץ קר, סימן שמישהו התבלבל בחולצה.

 

[השד מבגדד]

עונות השנה

בית פונדק העונות---- ארבע עונות קבעו פגישה על אם הדרך.בית העונות נמצא מתאים וגם זמין.כשבא החורף התמלא הבית עננים, כשבא הקיץ התמלא בילדים, שמחים, משתכשכים בבריכה ובגלים. כשבא הסתו התמלא הביתחלזונות יפים וחמודים.ןכבא האביב על דלתו נקשו פרחים בכל מיני צבעים ולא יכלו החברים, עקב שלל האירועים זה את זה לפגוש וכך נותרו שוב בודדים. אז החליטו פה אחד החברים העצובים לבוא ולשחק בכל עונה עם כל הילדים . והאזינו לצלילים של כל עונות השנה כי בכל עונה הם שונים.

 

[המספרת המספרית]

וואו! Perhay! בראבו!

עכשיו אני מתודעת לסופרת שבתוכך... ותראי איזה יופי של סיפורים התקבלו פה בעקבות יוזמתך הברוכה.

 

[NAVVAN1]

פרי כל הכבוד - נדיר

לקרוא משהו ממש משהו , כל כך עדין וחדש ומשניים בית ספר, ועונות שנה עשית לי חגיגה מה שמורה שלי,ניסתה ולא בהצלחה

 

[perhay]

../images/Emo51.gif לפרגון

למספרת הספרית ולNAWAN1.

 

[KOOKI10]

יפה אהבתי, במיוחד את הסוף

 

[הגבירה מן האגם]

לילה לבן של עבודה../images/Emo121.gif../images/Emo121.gif

ובמקום לעבוד אני נשבית בקסם ההצעה לסיפור סיפור: יום אחד ישבה מכשפה קטנה על אדן החלון בביתה. היא בהתה בתמונת החצר שנשקפה אליה מבעד לחלון. היה לה מצב רוח לא ברור ותרופה בדוקה למצב רוח לא ברור, וזה מנסיון, היא המוסיקה. במיוחד אם יודעים לנגן. חבקה המכשפה את הנבל הקטן שלה שניצב בפינת החדר והחלה לנגן. היא ריפרפה באצבעותיה הגרומות על המיתרים, בלי מקצב ברור, בלי מנגינה, צליל פה, צליל שם ומולה מבעד לחלון, החל העץ שבחצר להשיר את עליו. השמיים האפירו, עננים כיסו את עין השמש קצת, לא יותר מדי, אבל מספיק כדי להפוך את מצב רוחה של המכשפה לברור יותר אבל עגמומי, אפרפר. צלילי הנבל נשזרו למנגינה שאין לה תכלית, מנגינה משוטטת המכבידה על הלב אך אינה משתקת אותו. בחוץ התרוממה הרוח מן האדמה ונשפה בעלים שנשרו מן העץ ועלה קטן אחד, זינק אל תוך ארובת הבית וצנח על רצפת ביתה של המכשפה. הוא נח לרגע, כאילו האזין לצלילי הנבל ואז קפץ מן הרצפה והחל מפזז. העלה הקופץ הצחיק את המכשפה ומשהו בה התרכך. צלילי הנבל הפכו סמיכים יותר כשמיכת פוך אווז. מזג האויר מחוץ לחלון התכסה בשמיכה גם הוא. גשם החל לרדת ואחריו שלג שכיסה את הארץ בלובן מרהיב. ליבה של המכשפה הסתנוור מלא העין ומנגינת הנבל בהקה באור יקרות. מן הארובה צנח פתית שלג קטן שנתקל בעלה המפזז ושניהם צנחו על רצפת הבית, מתגלגלים מצחוק. המכשפה חייכה לעצמה וצליל הנבל חייך והפך שובב. בחוץ החלו בוקעות קרני שמש שבעדינות רבה חרצו חריצים בשלג ולאט לאט הפשירה האדמה. פרחים ועלים ירוקים פרצו מתוך כל עץ, שיח ופיסת ארץ ומרבד של צבעים מרהיבים צבע את חלון ביתה של המכשפה. עלה כותרת ורוד התעופף פנימה דרך הארובה ורקד בשובבות עם העלה ופתית השלג. חום עז מילא את ליבה של המכשפה, גופה התלהט והנבל הפיק תחת אצבעותיה הגרומות צלילים עזים, חשופים, לוהטים. מבעד לחלון הכתה השמש והארץ הצהיבה. פיסת קש זהובה צנחה דרך הארובה היישר אל חיכם של עלה הכותרת הורוד, פתית השלג והעלה הקטן. הם רקדו במעגל וצלילי הנבל לא נתנו להם מנוחה. הם הסתחררו והסתחררו והסתחררו עד ש-פוף! נולד יצור קטן. המכשפה הניחה את הנבל לרגע וניגשה לראות מה נהיה. היא קרבה את חוטמה המעוקל אל הרצפה וראתה - דרקון קטן. הדרקון הראשון בעולם. הדרקון נשאר קטן רק מעט מאוד זמן אבל גם כשהיה גדול נשאר חבר טוב של המכשפה ובא לבקר לעיתים קרובות. המכשפה לימדה אותו לנגן בנבל ומאותו יום והלאה, כל דרקון שנולד בעולם יודע שלושה דברים: לשמור על אוצרות, להתיש אבירים ולנגן בנבל. לילה טוב..........

 

[המספרת המספרית]

נעים מאד הגבירה מן האגם...../images/Emo39.gif

אני מאד נהנית לראות את מגוון הסגנונות של סיפור הסיפורים כאן באתר. ואגב, העצות שלך לסיפור סיפורים ליד המדורה בל"ג בעומר עזרו לי מאד. תודה!

 

[הגבירה מן האגם]

ברוכה הבאה../images/Emo140.gif

שמחה לשמוע שהשתמשת בעצות. תודה על התגובה. בברכה,

 

[בינקיס]

הגבירה, זה מדהים! תודות!

מה אומר ומה אגיד? נעתי בין צחוק ללחלוחית בעין... אותי, אישית, קנית כבר כשכתבת את המילה "מכשפה" בהתחלה, אבל ההמשך רק השתבח והשתבח. תודה לך.

 

[הגבירה מן האגם]

בוקר טוב לך בינקיס

יונת הדואר בדרך אלייך

...