מ א י ה

[מ א י ה ועוד3]

תודה ../images/Emo140.gif

 

[סאני המצליחה]

וואו מאיה.

לפני שקראתי הכל אני ממש מעריצה אותך בלי ממש להכירך. רק עכשיו אני לומדת איך להכירך. הגעתי עד כה לעניין "האמא" ואני גם "פגועת" אמא או בכלל גם אבא אפשר לומר ולהוסיף. אין לי שאלות כרגע לפחות אבל אולי שאלה קטנה בכלל לכולם: שמתם

שיש כאן הרבה בנות עם בעיית אמא ובעיית פוריות, אולי זה קשור

? אולי אני יכולה "להפיל" על אימי עוד "תיק" שהיא אשמה בו?

 

[מ א י ה ועוד3]

../images/Emo4.gif אבא שלי גם לא משהו. הם פשוט

גרושים, ואבא שלי לא הספיק לעשות הרבה נזק, רק בינוני. אני לא חושבת שיש אצלנו הרבה בנות עם בעית אמא יחסית לאוכלוסיה. אני חושבת שמצד אחד אנחנו (אלה שיש להם מה לומר בנושא, לצערן) פשוט מדברות על זה. כשהיחסים עם אמא טובים, אין לך על מה להתלונן. היו לי גם תקופות עם חמותי, אבל זה די עבר והיא דוקא סבתא נהדרת, אז אנחנו סולחים על כל מיני דברים שהיו מקפיצים אותנו פעם. אם אמא שלי היתה מתעשתת היום, אולי גם אני הייתי עוברת למצב OFF באנטי שלי נגדה. מצד שני, אנחנו בתחילת ההורות שלנו, ובאופן טבעי מתעסקות הרבה בילד ובנקודת מבטו. מה יותר טבעי לעשות עוד גלגול קל ולהסתכל על עצמך בתור ילדה? אני יכולה לומר שדוקא עכשיו יש דברים שאני פחות כועסת עליה בגללם, בראיה כאם, ומצד שני יש דברים שאני ממש כועסת עליהם. אני דוקא מאד לא מעריצה את עצמי. נוצר לי כאן דימוי די נוצץ, אבל נראה לי שיש לי בעיקר את יתרון הזמן כאן. זה כמו שאמא לילד בן 8 חודשים לא נלחצת מילד שעוד לא מחייך, ואף אחת כאן לא מדברת על הפחד שבאמבטיה הראשונה. ככה גם אמהות לבני שנתיים לא מתרגשות מאכילת מוצקים וכד'.

 

[רחל של ענבל והתאומים]

מאיה, לא הצלחתי לכתוב

כי אני נטולת אינטרנט בעבודה (עקב בעיות עם ההספק שלי) ובבית בקושי יוצא לי. עכשיו קראתי את כל השרשור, ורק רציתי לומר לך שנהניתי מכל רגע, וגם שאת בשבילי ממש דוגמא לאמא במצבי שמתמודדת כמו גדולה, בהחלטיות, בלי נקיפות מצפון על שטויות, ובעיקר בלי להרגיש מסכנה. אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים מרגישה מסכנה שאני צריכה לתת את כל כולי לילדים עד שהם הולכים לישון (ועד אז אין אפילו רבע דקה לעצמי) וכשהם כבר במיטות אני ממוטטת מעייפות והולכת לישון גם כן. ממש מרגישה מסכנה. ואז אני תופסת את עצמי ומודה שוב לאלוהים על מה שיש לי

ואצלך, נראה שגם לך קשה, אבל את שלמה עם ההחלטות שלך, את ממש תופסת במושכות ויודעת מה את עושה, ואין הרגשה שאת עושה דברים בלית ברירה. זו לא ממש שאלה, רק רציתי לומר לך. אוהבת, רחל

 

[מ א י ה ועוד3]

../images/Emo79.gif אני דוקא מרגישה את אותו הדבר

אצלך. אני חושבת שיש לנו פשוט את הצורך ואת הותק כדי לעבור הלאה מרגשות האשמה. זה הכל. לפעמים את כותבת ואני ממש יכולה לצעוק: גם אצלי! גם אצלי!

 

[סוכריה על מקל]

../images/Emo26.gif מ א י ה ../images/Emo36.gif

 

[אורית ג.]

שאלה על ברית מילה

היי מאיה ככל הזכור לי גלשת פעם בפורום ברית מילה והתעניינת באופצית האי-מילה. אינני זוכרת לצערי את הפרטים אבל אני יודעת שבסופו של דבר את "בעד" אז... רצית לדעת למה את בעד? אילו שיקולים היו לך ומה הכריע את הכף? האם באמת (מכיון שאינני זוכרת) שקלת את האוציה לא למול או שזו היתה "התעניינות אקדמית" בלבד (עניין מבורך כשלעצמו)? תודה.

 

[שירלי של השלושה]

טוב, מאיה כבר תתקן אותך... ../images/Emo13.gif

 

[אורית ג.]

שירלי איפה טעיתי? במי פגעתי? ומה

האמת? תקני , אני במתח.

 

[מ א י ה ועוד3]

לא פגעת, לא טעית, הכל בסדר. אבל

אני אענה אחרי שהילדים ירדמו (אני צריכה לחפש כמה לינקים).

 

[מ א י ה ועוד3]

טוב, אני לא "בעד" אבל עשיתי ../images/Emo122.gif

את בטח מתכוונת להודעות שלי שצרפתי למטה. שם כתוב באריכות יותר מה היתה ההתלבטות, איך אני שוכנעתי שאני לא רוצה למול ואילו עידו התעקש והצליח להטיל וטו. אני עד היום לא בעד ברית מילה. לפי דעתי מדובר בענין ברברי, כואב, שאין לו משמעות למי שרואה עצמו חילוני לחלוטין, כמוני. מדהים אותי עד היום איך נשים קוראות ללידה מעצימה, ושולחות את הילד למילה תחת הסכין בלי הרדמה. מצד שני, עידו פשוט משוכנע במאה אחוז. הוא אבא כל כך מבין, שם בשביל הילדים ותומך, שאני מאמינה בכל ליבי שאנחנו פשוט רואים אחרת את הדברים, ואין כאן מטען מאחורי הדעה שלו. הוא יצטרך לעמוד אתי בהסברים מול החברה ומול שביט, לו היינו מחליטים לא לימול אותו. אני חושבת שהוא היה נבוך מאד וגורם לשביט להרגיש רע עם עצמו, וזה הדבר האחרון שאני מוכנה לקחת על עצמי. בפורום "ברית מילה בעד ונגד" התעצבנתי מאד כשמישהי כתבה לי שאני צריכה להגן על הילדים שלי מפניו, אם הוא רוצה ברעתם (כמו מפני הורה מתעלל). זה שהילדים היו ברחמי לא אומר שהם "שלי", הם "שלנו". כמו שהוא שותף מלא להפריות המבחנה, למרות שרק אני לקחתי הורמונים. אי אפשר ליצור הורות שיוויונית שבה אני היחידה המחליטה. מכיוון שברית מילה היא עדין הנורמה, לצערי, הרגשתי שאני לא יכולה לכפות על עידו חריגות במקום שהוא לא מוכן לו, על חשבון היחסים שלנו כמשפחה ועל חשבון שביט. לעומת זאת, בהחלט התעקשתי וקיימתי מילה על ידי אורולוג, בחדר ניתוח, בלי שום טקס. זה בגלל שאם חשובה רק הצורה, אני קובעת מה עדיף לילד שלי, וזה המירב שיכולתי לעשות. והיום, אני מרגישה שהרבה יותר קל לי ששביט נימול. אין לי שום הסברים לתת. מצד שני, אני מרגישה שעשיתי לו עוול (ומזל שלא היו שום תופעות לוואי ואי שקט ולמעשה כמעט כלום, למעט ישנוניות כמה שעות אחרי התהליך). ניצלתי בנס, ואני לא בטוחה שהייתי יכולה לקחת שוב את הסיכון. אני כן מאד נודניקית ביחס לאחרים שעומדים לעשות ברית. שואלת האם הם בטוחים, כי במפתיע רוב האנשים בכלל לא יודעים שאפשר גם לא, כמו חיתוך חבל הטבור. אני מספרת על הכאב שהילדים חשים, עושה קצת במצפון, ושלחתי כבר המון ילדים לרופא וחלקם גם לרופא שאינו מוהל. בזה אני גאה. לפחות ההתקדמות הזו. עידו, לעומת זאת, מרגיש מאד טוב עם עצמו. כשהוא רואה את הילדים המתוקים עד השמים של שירלי, הוא אומר לי: תראי, לא היה להם יותר קל נימולים?! ואני מתפוצצת מצחוק ממה שאני מרגישה שזה הסיבה והמסובב מעורבבים ביחד. אני מרגישה מאד נוח עם הילדים הלא נימולים של שירלי, וקצת מקנאה. אני חושבת שהרצון של עידו להיות "כמו כולם" וגם חוסר היכולת שלי לעמוד נגדו באופן שישכנע אותו לשתף פעולה, קשורים במידה זו או אחרת לטיפולים. אחרי שהיה לנו כל כך קשה להכנס להריון "כמו כולם", והשקענו בהתחלה המון אנרגיות בלהסתיר את הטיפולים וגם פיזית ונפשית בלהתמודד איתם, קצת הותשנו. עידו גם מטבעו אוהב להיות קונפורמיסט, ובמידה מסוימת גם אני. אולי פעם, בהריון הספונטני שלי, כמו אצל שירלי, יהיה לי בן והוא לא יהיה נימול. אולי...

 

[שירלי של השלושה]

מאיה, יותר מידי שירלי...

יותר מידי שירלי בשרשור הזה אבל אני מבינה למה. יש בינינו המון שוני והמון הבנה, הערכה ואהבה וזה נפלא

אני חוששת שעידו עסוק בענין המילה של הילדים שלי יותר ממני. אני כל-כך לא מודאגת מהענין ולא מתרגשת ממנו והוא נראה לי טבעי ולא חשוב. נראה לי מוזר שזה בכלל מעסיק אחרים. והילדים שלי - יהיה להם כל-כך קשה בלאו הכי (עם הורים מחובטים כמונו) שהענין הזה כבר יהיה שולי לגמרי...

ולסיכום השרשור - אני מקנאה בך. על הביטחון בדרך. אני כל הזמן לא בטוחה, מלאת רגשי אשמה וחיבוטי נפש... לא בריא הענין הזה... חייבת ללמוד ממך קצת. חייבת. אבל אין יל אופי לזה...

אוהבתותך

 

[אורית ג.]

../images/Emo6.gif שירלי יהיה בסדר, את נפלאה

והילדים מפלךאים. צאיה תודה רבה על התשובה, על הלינקים שאת הדברים שבהם, המעניינים מאד, כבר הספקתי לשכוח. היה מעניין לקרוא כאן. והרבה שמחה ואושר עם הקטנים.

 

[אמא קיפי]

קראתי כל מילה (כמעט)

בשרשור הארוך הזה ונהניתי מאד. מאיה, אני מוכרחה לומר לך שמאד התרשמתי ממך כשפגשתי אותך במפגש של הזכות להורות. התרשמתי עוד יותר לקרא את מה שכתבת פה.

 

[מ א י ה ועוד3]

גם אני נהניתי! הלואי ונפגש שוב

בקרוב, וחבל שלא יוצא לך להיות כאן הרבה.

 

[מרב.]

מאיה,

קראתי כל מילה, אפשר לומר בשקיקה- למדתי המון (ואפילו גם ניואנס שלא ידעתי בכלל- לא לרחוץ ילדים מעל גיל 4). את אישה מרתקת, אני מעריכה ומקנאה (קנאה חיובית!) ביכולת "חתיכת" הדברים וביכולת לבור את העיקר מהתפל. שמחתי לקרוא ולהכיר יותר לעומק...