מ א י ה

[סוכריה על מקל]

../images/Emo41.gif../images/Emo41.gif../images/Emo41.gif מאיה ועוד 3 ../images/Emo41.gif../images/Emo41.gif../images/Emo41.gif

אשת השבוע שלנו שנענתה לבקשת הקהל והסכימה להתארח על במה נכבדה זו בהתראה ממש קצרה - אז קודם כל - תודה

ושנית - ברוכה הבאה

אני בטוחה שיהיה שרשור מרתק!!

 

[ליאור של חנה]

מאיה ../images/Emo35.gif

את יודעת כולם מחכים לדברי הפתיחה כדי שנדע על מה לכוון את השאלות כי אחרת לכי תדעי איזה שאלות תקבלי פה (את בטח מנחשת...) אז יאללה להתישב ולהקליד... בוקר טוב אגב

 

[מ א י ה ועוד3]

דוקא לא מנחשת איזה שאלות

אבל מכיוון שאין לי בעיה אני לא דואגת.

 

[מ א י ה ועוד3]

../images/Emo42.gif בוקר טוב!

קודם כל קצת על עצמי, באופן כללי: אני בת 29, גרה באזור השפלה, עושה דוקטורט במכון ויצמן בכימיה (כשאני לא באינטרנט). יש לי שלושה חתולים אהובים, שניים הגיעו כתאומים והשלישי הגיע יותר מאוחר. מכיוון שאני אדם פתוח, בדרך כלל, נראה לי שאמרתי כבר כמעט את הכל, אבל אתם מוזמנים לשאול כל דבר, אני מבטיחה לענות. קצת מביך אותי להיות אשת השבוע שאני אף פעם לא יודעת מה לשאול...

 

[ליאור של חנה]

אני רוצה לשמוע חויות של להיות בת 29

ולהסביר לנהג האוטובוס למה אין לך כרטיסית נוער...

 

[מ א י ה ועוד3]

או, זה קורה הרבה

הגעתי בשנה שעברה לטקס יום הזכרון לחללי צה"ל בבית הספר התיכון שלי. המנהלת שהיתה בזמני עזבה והגיעה לבקר. היא רואה אותי ושואלת "נו, אז השנה את משתתפת בטקס?" לך תסביר לה שכבר עשר שנים אני לא בבית הספר... אבל בנימה קצת יותר רצינית זה לפעמים בעיה, כי נוטים להתיחס אלי כאל ילדה. מילא אם הייתי טיפוס שקט באמת, אבל ברגע שאני פותחת את הפה וכל העקשנות והדעתנות יוצאים החוצה, ראיתי שהאדם שמולי נוטה להיות מופתע וגם להתמרמר קצת (מה, הילדה הזאת אומרת לי ש...). ביחוד זו היתה בעיה בטיפולי הפוריות, כי הרופאים הם בדרך כלל עם מאד מתנשא בנסיבות האלה, עד שמצאתי את הרופא שלי.

 

[דש1דש]

הנה כמה שאלות לא קשורות לכלום ../images/Emo13.gif

איך בחרתם שמות כל כך מיוחדים לילדים? האם זה היה קל (בניכם) ובתמימות דעים?

איך זה לגדל 3 ילדים כל כך קרובים בגיל - ועוד להמשיך ללמוד (זה אפשרי????)

על מה הדוקטורט? איך את מסתדרת עם הלימודים במכון? עם הפוליטיקה שיש במוסדות להשכלה גבוהה? (אם את מרגישה בה....) איך זה בתור יריות מהמותן?

 

[מ א י ה ועוד3]

עם תמוז היה הכי קל.

כשתמוז היתה עובר בשבוע 8, ועוד לא האמנתי ממש שאני בהריון, חלמתי בלילה שיש לי בת ושיקראו לה תמוז. היא היתה אמורה להיוולד בתמוז, ויש את להקת תמוז, שאני מאד אוהבת, וזה שם קייצי וכיפי. עידו הטיל וטו במקום, אבל במשך כל הזמן עד ללידה לא הצליח להגיע עם שם אחר, מלבד צוף. אמא שלי שכנעה אותו שהילדה תהיה בכתה ג' עד שתוכל לכתוב את השם שלה, בגלל הפ' הסופית. כשהיא נולדה, היא באמת היתה תמוז. בהריון השני הכניסו לי לראש, שהעמדתי רף גבוה והם רוצים שאמשיך. אז היו לנו הרבה שמות, בעיקר לבנות. על שביט התווכחנו אם זה לבן או לבת. יש לנו רק הסכם אחד, השם נקבע בחדר לידה ולא מתעכבים. אחרי הלידה אמא שלי היתה איתנו בחדר ואמא של עידו נסעה להביא את תמוז. אז בחמש דקות עשינו סדר וקבענו. מזל שעידו לא זכר שלדבש הוא התנגד עוד אצל תמוז, ודוקא מאד נראה לו. עכשיו הוא גם אוהב את שאר האופציות שהיו לי (קשת, למשל), אבל זה רק לחתולים מעכשיו, אני חושבת.

 

[מ א י ה ועוד3]

לגבי לימודים לדוקטורט ../images/Emo5.gif

קודם כל, זו עבודה מבחינתי. בעיקר עבודה. אני מקבלת כסף עבור משרה גמישה. קורסים כבר כמעט אין לי, וכל עבודה שצריך לקחת הביתה לא נעשית. מאז הלידה האחרונה שלי אני בכלל לא מרוכזת בעבודה ובעצם מעונינת בעיקר בילדים. כל הדרייב והמוטיבציה שהיו לי נגמרו. היום אני רואה בזה בעיקר מסלול שבחרתי לעצמי. אני רואה אנשים סביבי שמאד משקיעים ומרוצים ואכפת להם, ולי לא. בכלל נראה לי שמאז הלידות הראש לי, שפעם החשבתי כחד, היום קהה. חבל לי על זה, אבל זה מה שיש. לגבי הנושא. אני עובדת בכימיה של חומרים, ומנסה למצוא את המבנה של חומרים אנאורגנים (ללא פחמן) בגודל ננו, כלומר, מיליארדית המטר. המבנה שאני חוקרת הוא בעיקר של אוקטהדר, כלומר שתי פירמידות מחוברות בבסיס. מענין אותי לדעת מה המודל הנכון של החומרים האלה, ומה התכונות שלהם בדומה ובשונה לחומר בצורה ה"גדולה" שלו. אני עובדת הרבה במקרוסקופ אלקטרוני כדי להסתכל על מה שסינתזתי. לפעמים יוצאים דברים נורא נחמדים, כמו התמונה הזו (עם קצת עזרה של הפוטושופ), שבה רואים איש כורע על ברכו... כל פס בתמונה הוא שכבה אחת של אטומים.

 

[חנה של ליאור]

בן דוד שלי קרא לבת שלו שביט

וזה נשמע לי מתאים באותה מידה.

 

[מחפשת מידע בנושא]

ואני פגשתי שביט בת 25

 

[מ א י ה ועוד3]

ואני מכירה המון דבש (בנות) תמוז (בן

מאז שילדתי. מפתיע, לא?

 

[חנה של ליאור]

הבת של בן-דוד שלי בגיל דומה

 

[שירלי של השלושה]

שאלות?! בינתיים אין לי...

ובד"כ אני לא מהמתחנפים. אבל מאיה, זכיתי להכיר אותך ולקרוא לך חברה שלי. את לא יודעת כמה כוח את נותנת לי בכל שיחה שלי איתך. אוהבת אותך ואת עידו ואת הילדים!

 

[מ א י ה ועוד3]

../images/Emo24.gif

 

[שירלי של השלושה]

אוקיי יש לי שאלה (שנובעת מקנאה...)

האם את חושבת שההנהגות הבאמת נפלאה של ילדיך נובעת מהחינוך שלכם ההורים, מהאוירה שיש לכם בבית או סתם מזל גדול?

 

[מ א י ה ועוד3]

אני לא יודעת. אני לא רואה בעצמי אדם

טוב במיוחד. אני מנסה לא לומר הערות משפילות או מרפות ידיים, ולא להיות צינית (שזה הדבר הכי שנוא עלי אצל אמא שלי). אני מתארת לעצמי שזה עוזר, אבל צריך לתת גם להם את הקרדיט של אופי נוח. זה מפתיע אותי בכל פעם מחדש, כי תמוז בתור תינוקת היתה ממש עצבנית, למשל, ומאד רגישה. היום היא הרבה יותר קלה מהרבה ילדים שאני מכירה, והיא מאד מאד חמה. אני חייבת לומר לך שממש הופתעתי מעצמי בתור אמא, חשבתי שאהיה אמא משקיעה כזו (כמוך!) ואני כמעט לא זוכרת מתי הקראתי סיפור. אני פשוט שם, ואני אוהבת לשבת על השטיח אצלנו, לראות טלביזיה (שלי! שלי! לא הופ) ולתת לכל הילדים לשרוץ עלי ולהתחבק איתי.

 

[שירלי של השלושה]

אני לא משקיעה אני פולניה... ../images/Emo5.gif

האמת, אני מקנאה בך שאת ממשיכה לתת כבוד לחיים שלך לצידם ולא הופכת לרכיכה ליד הילדים. אצלי אין סיכוי למשל לראות טלויזיה "שלנו" כשהם (או לפחות תומר) בבית. חוץ מזה שאת משקיעה בהם המון! לא תוכלי לעבוד עלי!

 

[חן123]

לגבי אמא שלך

את הרבה כותבת עליה, וגם ספרת על ההשלמה שלך איתה ועם רגשותיכם אחת לשניה. אני רוצה אם אפשר, ולא אכפת לך, לשאול על התהליך שהביא לשם, איך הצלחת לסגור לקבל ולהשלים עם חוסר האהבה?

 

[מ א י ה ועוד3]

אמא שלי../images/Emo171.gif

לאמא שלי מגיע כתר של האשה הכי "לא יודעת להגדיר את זה" בעולם. מכיוון שאמא שלי מעולם לא כפתה עלי לאהוב מישהו, יאמר לזכותה, אני לא מרגישה צורך לאהוב אותה. בכלל. כואב לי שאין לי אמא מהסרטים, אבל גם אין לי אבא כזה. אני משתדלת לבנות משהו אחר עבור הילדים שלי. הדבר שהכי גרם לי להשלים ולעבור הלאה היה הצרוף של נוכחותו של עידו בחיי, מצד אחד, והפה שפיתחתי לי עם הזמן שבעזרתו אני אומרת לה ישירות מה אני חושבת. אז במקום שאני אבכה בחצי משיחות הטלפון שלנו, היא בוכה עכשיו. אני מרגישה בעצמי חוזק וכוח ושליטה בסיטואציה. היום היא לא עוזרת בכסף, לא בתשומת לב, לא באהבה, הילדים לא מענינים אותה (אם מתחילים לדבר על זה קבוע יש לה משהו אחר לעשות). היא רואה אותנו פעם בחודש או פחות, בדרך כלל באירועים שנקבעו מראש (כמו הבריתה של גיסתי).