אז כדאי שתרענן אותו...
דוגמאות לבעלי-חיים שעושים דברים הרבה מעבר לאינסטינקטים כפי שאתה הגדרת אותם. (כל מה שאני כותב עכשיו אלו דוגמאות שתועדו ונצפו על-ידי חוקרים מהשורה הראשונה) אגב ברור לי שלכל דוגמה שאני אתן כאן תוכל לתת צידוק בהיווריסטי-אבולוציוני כזה או אחר, אבל אני יכול לעשות את זה גם לכל פעולה שעושה בן-אדם - זה בדיוק יחס סרגל גומי. אם אתה רואה את השכנה שלך מצילה את הבן שלו מטביעה אתה מניח שהיא אוהבת אותו. אם אתה רואה פילה עושה אותו דבר לילד שלה אתה מניח שהיא עושה את זה מתוך "דחף אבולוציוני להעביר את הגנים שלה הלאה" או איזה ביטוי בהיווריסטי-אבולוציוני מטופש שתרצה לתת לזה. אני אתייחס קודם כל לדוגמה שהכי קל לכולנו לקבל. המקרה של השימפנזים שלמדו לדבר בשפת סימנים אנושית (ואף המציאו כמה סימנים מרשימים בעצמם): בקבוצה אחת של שימפנזים כזאת נהגו לחגוג קריסמס וימי הולדת לשימפנזים. שנה אחת בשל קיצוצים בתקציב החליטו להפסיק את החגיגות של אותה שנה. אחד השימפנזים, באזור דצמבר-ינואר ניגש לאחד המטפלים ושאל אותו מתי החגיגות. שימפנז אחר ניגש לאחד המטפלים ושאל לגבי היומהולדת של חבר שלו, שהיה אמור להיערך בסמיכות לאותה תקופה. אם זו לא התנהגות שאינה אינסטנקטיבית, אני לא יודע מה יוכיח לך אחרת. אגב, רק מדוגמת השימפנזים שלמדו לדבר בשפת סימנים אני יכול לתת לך אלפי דוגמאות מדהימות. מה עם בעלי-חיים אחרים? אווזים מנהלים יחסי זוג לאורך כל חייהם. אווז אחד שבת זוגתו נטרפה על-ידי שועל, נשאר רכון ליד גופתה החצי אכולה של זוגתו במשך כמה ימים. לאחר מכן במשך שנה שלמה התפקוד שלו ירד, מעמדו בלהקה צנח פלאים ועוד. רק אחרי שנה שלמה הוא הכיר בת זוג חדשה והדברים השתפרו. פיל שנהג לוותר על חלק מהאוכל שהוא אכל ולהשאירו לעכבר שליווה אותו במשך זמן מה. (מדהים, אבל נכון...) שועל שאהב לשחק עם ילדיו, אבל אמם ואחותה מנעו זאת ממנו. הוא היה נוהג להסתתר בקרבתם ורק כאשר נרדמו, היה קורא חרישית לילדיו ומשתעשע איתם עד שאימם או אחותה התעוררתו ורטנו בו. כלב שחיכה חודשים ליד הדלת בציפייה שאחד מבני המשפחה שנפטרו ישוב. עד שהתייאש והראה סימנים ברורים של דיכאון במשך כמה שבועות. אלו רק כמה דוגמאות על קצה המזלג. ההבדלים בין בעלי-החיים (ובכלל זה גם בין בני-אדם לבעלי-חיים ממינים ביולוגים שונים) יבדילו במידת הסבל שאותה פעולה תגרום להם. למשל: לאמר לבן-אדם: "חמוד שלי, אני הולך להרוג אותך עוד חודש" יגרום לו לפחד ומצוקה אם הוא יחשוב שמדובר באיום רציני. להגיד את אותו דבר לחתול יגרום לו להגיב באדישות מוחלטת. לתת סטירה לסוס וסטירה באותה עוצמה לגור כלבים, תגרום לסוס אולי לאי-נעימות קטנה, אם בכלל. בעוד שגור הכלבים עלול להיפצע בצורה בלתי הפיכה מכך. להשאיר בן-אדם בסביבה בה אין בריכות בוץ, או ענפים לתפוס ולזרוק לא יהיה אסון נוראי. לעשות את אותו דבר לתרנגולת יגרום לירידה ברמת התפקוד הכללית שלה. אבל כאן בא בדיוק ההגדרה של עיקרון השוויון - התחשבות שווה בצרכים. מה שאומר למשל בדוגמת הסוס וגור הכלבים- ישנה עוצמה של מכה, אני משער שהיא באזור ההנפה של מקל בייסבול, שתפגע בסוס באותה מידה שהיא תפגע בגור הכלבים. במקרה הזה תהא ההנפה של מקל בייסבול לעבר סוס, ונתינת סטירה אנושית לגור כלבים פסולה באותה מידה. אז הבדל מידת התודעה של פרט אחד (יהיה בן-אדם, שימפנזה, פיל, חזיר, לבן, שחור, הומו) לעומת פרט אחר (כנ"ל) רלבנטי רק כאשר הפגיעה היא רלבנטית לתודעה. בעלי-חיים שאינם בני-אדם אכן מראים סבל, הדוגמה של האווז מלמעלה מדגימה לך סבל מסוים שבעל-חיים שאינו בן-אדם חש. העובדה שמישהו לא יכול לשקול מוסרית לא גורמת לי לפחות חובות מוסריות כלפיו. אם הדבר היה נכון היינו מעניקים זכויות יתר לפילוסופים של המוסר, אולי למשל לשעבד חולים פסיכאטריים לצרכיהם. האם כל בעלי-החיים מודעים לכך שנגרם להם עוול? אני אפילו ארוץ איתך עם המחשבה שחלקם לא יודעים את זה (על-אף שאני בכלל לא בטוח שזה נכון, אני אפילו די בטוח שזה לא נכון) - מה זה לעזאזל רלבנטי לכך שנגרם להם סבל? האם הידיעה של רעבי אפריקה רלבנטית לכך שהם סובלים מהרעב ומאחוזי התמותה הגדולים שיש שם? האם הידיעה שלהם לגבי האם "מגיעה להם" חלוקת משאבים צודקת יותר או לא משנה את הסוגייה מבחינה מוסרית?
בדרך כלל כשאתה מתווכח איתם על אידאולוגיה הם מתחילים לצטט את התנ"ך, ואת יציאת מצריים, העלתי במידה רבה של שעשוע ותו לא