../images/Emo65.gifלפיהו למכורה ולכל המעוניין -
.../ מתי נפרץ הצנזור. אבל פני כן... מה ידעה אמא? (עצרתי ושמרתי...) מתי חזרו הפנטזיות. את מה ידעה אמא אני עדיין "עוצר ושומר". מתי חזרו... ובכן... הייתי כבר בוגר, בעשרים המאוחרות, נשוי בלהט (מין עצום וסוחף וכל השאר), עוד הלכו "לקולנוע" באותם ימים, והכוונה לקולנוע "ירוק" לכל דבר, כלומר נורמטיבי, ובום! סרט על אמא ובן שאת שמו שכחתי. הריגוש היה עצום ואיתו כמובן הפחד - ואשתי אכן הרגישה עוד כשישבנו באולם. שלא לדבר לאחר מיכן, במיטה. (עיין שאלה האם פינטזת על אמא בזמן התעלסות עם בת זוג למשל). כמו תאומים סיאמיים בלתי ניתנים להפרדה - הגרוי והחשש, והחשש כאן הוא במובן פחד טמיר ונורא - לא העזתי לשתף את אשתי: אפילו במשהו מופחת ומצונזר בנוסח: "השחקנית חירמנה" וכדומה. ראוי לציין: היה בינינו פיתחון עצום. הרבה מעבר "לפתיחות", אבל כשמדובר בפנטזיה האסורה - לא באל"ף רבתי.. כאמור הפחד.. היה זה לראשונה שהייתי מודע למציאות התופעה. וכאמור באופן נורמאטיבי ו-"מהוגן". ממש באותה תקופה היה מופע נוסף, והפעם בצורה "הכחולה". במבט לאחור הכחול של אז נראה היום רך ממשי.. אחד מירחוני הגברים במדור "קוראים כותבים" או בדומה לו שגרם לי בד"כ סקרנות ולא הרבה יותר מיזה ולפתע.. בו-ם-ם... בן מתאר משיכה לאמא. שוב במבט לאחור לעומת מצאי INCEST היום, הדברים נראים חיוורים מחיוורון, אבל האפקט היה מסחרר. אולי דווקא ביגלל "השם המפורש", תופעת גילוי- העריות שתוארה ואפילו בבוטות. במאמר מוסגר: לא יכל להתאפק, ולא מבקש סליחה "מאהובי" הדתיים כשמשתמש בפרפרזה שכזו "השם המפורש" לנושא שכזה... עכשיו ידעתי לאשורה הפנטזיה קיימת. מובנית... המופע הנוכחי... משהו צריך להשאיר לפעמים הבאות.
.../ מתי נפרץ הצנזור. אבל פני כן... מה ידעה אמא? (עצרתי ושמרתי...) מתי חזרו הפנטזיות. את מה ידעה אמא אני עדיין "עוצר ושומר". מתי חזרו... ובכן... הייתי כבר בוגר, בעשרים המאוחרות, נשוי בלהט (מין עצום וסוחף וכל השאר), עוד הלכו "לקולנוע" באותם ימים, והכוונה לקולנוע "ירוק" לכל דבר, כלומר נורמטיבי, ובום! סרט על אמא ובן שאת שמו שכחתי. הריגוש היה עצום ואיתו כמובן הפחד - ואשתי אכן הרגישה עוד כשישבנו באולם. שלא לדבר לאחר מיכן, במיטה. (עיין שאלה האם פינטזת על אמא בזמן התעלסות עם בת זוג למשל). כמו תאומים סיאמיים בלתי ניתנים להפרדה - הגרוי והחשש, והחשש כאן הוא במובן פחד טמיר ונורא - לא העזתי לשתף את אשתי: אפילו במשהו מופחת ומצונזר בנוסח: "השחקנית חירמנה" וכדומה. ראוי לציין: היה בינינו פיתחון עצום. הרבה מעבר "לפתיחות", אבל כשמדובר בפנטזיה האסורה - לא באל"ף רבתי.. כאמור הפחד.. היה זה לראשונה שהייתי מודע למציאות התופעה. וכאמור באופן נורמאטיבי ו-"מהוגן". ממש באותה תקופה היה מופע נוסף, והפעם בצורה "הכחולה". במבט לאחור הכחול של אז נראה היום רך ממשי.. אחד מירחוני הגברים במדור "קוראים כותבים" או בדומה לו שגרם לי בד"כ סקרנות ולא הרבה יותר מיזה ולפתע.. בו-ם-ם... בן מתאר משיכה לאמא. שוב במבט לאחור לעומת מצאי INCEST היום, הדברים נראים חיוורים מחיוורון, אבל האפקט היה מסחרר. אולי דווקא ביגלל "השם המפורש", תופעת גילוי- העריות שתוארה ואפילו בבוטות. במאמר מוסגר: לא יכל להתאפק, ולא מבקש סליחה "מאהובי" הדתיים כשמשתמש בפרפרזה שכזו "השם המפורש" לנושא שכזה... עכשיו ידעתי לאשורה הפנטזיה קיימת. מובנית... המופע הנוכחי... משהו צריך להשאיר לפעמים הבאות.