מאוד רלבנטי
כשמדובר בתייר סיני בליג'יאנג, כל מהות הביקור שונה לגמרי מהביקור שלך באותו מקום עצמו. כל תחושת הזהות והקשר למקום שונה לגמרי. בכל אופן, את מדברת על השפעה, וברור שיש השפעה. אבל ההשפעה של תיירים ישראלים על סין בגדול (ועל זה דיברתי) בטלה בששים. אם הסתובבת בטיבט אז את יודעת היטב שההשפעה הגדולה ביותר על טיבט היא המדיניות הסינית של ההגירה הפנים-סינית (ועוד מגוון של סוגי מדיניות שאין להם כל קשר לתיירות) ולא תיירות חוץ. אז נכון, יש שניים-שלושה רחובות בלהסה שיש בהם תיירים, מלונות, מסעדות לתיירים וכו', ונכון שהתפתחה תעשייה סביב הלנדקרוזרים וכו', אבל עדיין - בטל בששים. ליג'יאנג היא צ'ופצ'יק קטן ביוננאן, לא יותר מזה. אז כן, שיפצו את העיר העתיקה ועוד כמה מקומות, וליג'יאנג של היום נראית מאוד אחרת (באזורים מאוד ספציפיים!) מליג'יאנג של לפני 14 שנים (אני מדבר על ההכרות שלי, לא על מחקרים), אבל עדיין - זה נוגע לכמות קטנה מהאוכלוסיה ואפילו מהעיר, לדעתי. מה שהשפיע על הנאשי ועל זהותם ותרבותם זה המדיניות הסינית כלפי מיעוטים (ועצם ההכרה בהם) מלפני 60 שנה, ופחות, הרבה פחות, התיירות (מכל הסוגים). למעשה, התיירות, במובן מסויים, היא תוצר של המדיניות הכוללת כלפי מיעוטים. ההמצאה בדאלי של מופעים יעני-מסורתיים של הבאי קשורה קודם לכל להכרה בהם כמיעוט לגיטימי, ורק אחר כך לתיירות. יש מדינות בודדות בעולם (כמו נפאל) שהתיירות מהווה בהן פלח מאוד מאוד משמעותי. ומסיונרים אינם תיירים, הם מסיונרים.
