בקר אור

[תפו ופוזה]

../images/Emo24.gifבקר אור

אמהות: אשמח שתשתפנה..........

מה אתן עושות כאשר המתבגר מתמרד?

לא מקשיב?

מתחצף?

מזלזל?

"לא סופר אותך"?

מתרחק?

אודה לכן על התשובות הן חשובות לצרכי עבודתי.............

תודה.

 

[מגפי בוקרים]

אצלינו זה בדיוק מתחיל....../images/Emo13.gif

במינונים קטנים אבל זה כבר "באויר". אפרט מאוחר יותר, אני יוצאת להליכת בוקר.

 

[תפו ופוזה]

גמני - עולה על מסילת הכושר מיד.

אבשלום קור למד שלא אומרים הליכון אלא מסילת כושר......... אז 50 דקות על המסילה כפיפות בטן וזהו...........

 

[תותיער]

../images/Emo207.gif ואיך מתמודדים כשזה קורה בגיל שנה וקצת;

שואלת חצי בהומור, אבל גם חצי ברצינות מנסיונכן- הילדה המהממת שלי הגיעה לגיל "המרד הראשון" (???כך קוראים לזה?? גיל שנתיים האיום שהגיע אצלנו חצי שנה קודם???) ומתחילה השתתחויות על הרצפה, בעיטות וצרחות מעבר לעובדה שזה קורע אותי מצחוק

כי היא כזו חמודה

גמדה בת שנה וקצת צורחת ומוודא שאני מקשיבה (לא..אתם לא מבינים כמה זה חמוד הפרצוף שלה...) מעבר לזה שאני משתדלת להכיל אותה, לכבד את רגשותיה ולהגיד לה שאני מבינה ש....אבל אי אפשר.... מה באמת עושים?

 

[אמאעובדתלדעת]

אני לא בטוחה שלצחוק מזה זה פתרון.....

ראשית כי היא באמת מתוסכלת וכועסת. תחשבי על עצמך כשאת כועסת ומישהו צוחק לך בפרצוף מזה....... שנית, אני חושבת שחשוב מאוד להעביר לה שההתנהגות הזו לא מקובלת עליך ולכן כשהיא מתנהגת כך זה לא יזכה אותה ליחס. מה שחשוב שאת לא תעבדי את הראש כשהם מתחרפנים (כשהם קטנים וכשהם גדולים). את צריכה לשמור על טון דיבור רגוע שליו וסמכותי. "כשאת צועקת אני לא מבינה אותך ואני לא שומעת אותך. כשתרצי שאני אבין מה את רוצה תפסיקי לצעוק ולהשתולל". כמובן שכשהם קטנים אפשר גם פיזית להפסיק השתוללות עלי חיבוק ריסון שעוצר אותם. קצת יותר קשה לעשות את זה כשהם בני עשרה ועוברים אותך בגובה...... לדעתי כשילד גדל עם גבולות מגיל קטן זה קל יותר בגיל ההתבגרות. הוא ינסה להתמרד אבל הוא מורגל שיש גבול שאותו לא כדאי לעבור. כשהמתבגר שלי מתחיל עם התקפי העצבים והצעקות אני ישר מיישרת אותו - "אדוני, אני לא חברה שלך אני אמא שלך ודבר אלי בבקשה בצורה יפה ומכובדת כמו שאני מדברת אליך. לא תדבר אלי יפה, אני לא מוכנה לנהל איתך שיחה בצורה כזו." לפעמים זה לוקח לו כמה דקות להרגע ולתפוס את עצמו אבל אחרי זה הוא נרגע ובא לדבר כמו בן אדם. אני יודעת שיש הורים וילדים שמדברים אחד לשני לא יפה כחלק מ"צחוקים" וכאילו הם "חב'רה" של הילד. אני לא מאמינה בזה. אני לא חברה שלו אני אמא שלו. הוא לא חייב לאהוב ולהסכים לכל מה שאני אומרת לו, אבל כל עוד הוא קטין וחי בביתי הוא חייב לצייט לדברים שאני ואביו אומרים לו. מצד שני, אני מנסה להסביר לו את הסיבות והמניעים להחלטות שלנו ומגיל מאוד קטן אני לימדתי אותו מה זה לשכנע (בלי בכי וצעקות) ונותנת לו תמיד הזדמנות לשנות את דעתי באמצעות טעוני נגד ושיכנוע. חייבת להודות שהבן שלי הפך את זה לאומנות... אין ספק עו"ד בדרך. אבל זה מוריד את מפלס הצעקות...

 

[תותיער]

הווו...ב רור שאני לא צוחקת לה בפרצוף!

את זה אמרתי לכם פה, כי תחשבי על זה- זה קורע מצחוק. מולה אני ממש לא צוחקת!! את לגמרי צודקת בזה. ובדיוק כמו שהמלצת אני משתדלת ומסבירה לה ואומרת לה שכשהיא תרגע אוכל להבין אותה, ומסבירה לה שאני יודעת שהיא רוצה אבל.... תודה על העיצות.

 

[mich78]

אני לרוב מסבירה

שבכי וצעקות אני לא מבינה, ואם היא תראה/תדבר אבין מה היא רוצה ואוכל לעזור לה. לגבי השתטחויות על הרצפה, אצלנו זה קורה לעיתים רחוקות , מובהר לה שעלי ממש לא מקובל העניין וכך היא לא תקבל / תשיג את מבוקשה, אני משתדלת להתעלם לאחר שאין תגובה לדיבורים, בד"כ אחרי כמה דקות של התעלמות זה נפסק.

 

[תותיער]

תודה, קצת בעיה לדרוש ממנה שתסביר

כי היא עוד לא מדברת ובכל זאת אני משתדלת להעביר לה מסר שבצעקות לא מבינים אותה.... תודה על העיצות

 

[3אדריאן היחיד]

את כל כך מזכירה לי את עצמי,בחלק מהדברים

כשהבן שלי עשה זאת בפעם הראשונה, השטתחתי לידו ועשיתי בדיוק מה שהוא עשה, הוא לא הבין מה קרה הסתכל עלי והפסיק. זאת היתה הפעם הראשונה והאחרונה שעשה זאת

 

[תותיער]

../images/Emo6.gif את מזכירה לי סרטון אמריקאי

שמראה בדיוק את זה: ילד משטתח בסופר וצורח לאמא שרוצה. האמא משטתחת לידו, באמצע הסיפור ועושה אותו דבר הילד קם במבוכה והולך לעגלת הקניות וקורא לה לבוא. הקטנה שלי קטנטונת מיד לא? אני לא בטוחה שהיא תבין את המסר, ופעם אחת כשניסיתי היא התחילה לצחוק. אז היה מגניב כי הסטואציה הסתיימה אבל לא היה "מסר להבא" בהקשר הזה

בכל זאת בת שנה וקצת... תודה רבה!

 

[3אדריאן היחיד]

גם שלי היה בגיל הזה

וכך לימדו אותי בלונדון (גרתי שם) הילדים מאוד חכמים בגיל הזה,אנחנו פשוט לא מבינים כמה. אספר לי סיפור אחר, היה לי מטבח עם ארונות בצבע לבן כ-5 מטר אורך, יום אחד הוא נכנס מהחצר הבוצית עם ידים מלאות בוץ, מסתכל לי ישר בעיניים והולך ומורח את כל הבוץ על הארונות, היית צריכה לראות את המבט בעיניו,הנאה לשמה. אז אמרתי לו שזה לא יפה ורצתי לנקות. למחרת עשה זאת שוב. החלטתי לא להגיב בכלל,והוא ממש חיפש אותי שאומר לו משהו, התעלמתי טוטלית. וזהו הוא הפסיק. הם פשוט מנסים אותנו בשיטת מצליח,וזה מתחיל בגיל שנה.

 

[תותיער]

תודה, נתת לי חומר למחשבה

 

[אנילה1]

ילדים תמיד בודקים את הגבולות של הוריהם.

 

[מגפי בוקרים]

פלגיה קוראת לו "גיל שנתיים המופלא"

נסי לחפש דברים שהיא כתבה - לדעתי היא מדהימה בגישה שלה ואכן אימצתי ממנה את הגישה לגבי גיל שנתיים.

 

[תותיער]

תודה! אבדוק ואולי אמסרר אותה.

 

[נומלה]

מה אנחנו עשינו

אצלנוזה קרה בערךבגיל 3. הילדה נשכבה על הרצפה, צרחות צווחות וכדומה וכמובן מוודאת שאנחנו מסתכלים. הסתכלנו חזק והודענו לה ש"אצלנו בבית זה לא עובד". ממש במילים אלה. היא התישבה מייד על הרצפה. הסתכלה עלינו ואמרה "אבל אצל רותם בבית זה עבד". זו היתה הפעם הראשונה והאחרונה. אנחנו לא היינו מוכנים "להכיל" את ההתנהגות והיא לא חזרה. לאחיה הקטן כבר הודענו אנחנו שזה לא יעבוד והוא אפילו לא ניסה. מה שכן הוא היה מסוגל לדרוש דברים בהגיון כבר בגיל מאוד צעיר.

 

[תותיער]

תודה../images/Emo13.gif

 

[יעל נועם]

לא להכנע

לשמור בנחישות ובעקביות על הגבול. היא תלמד שהשיטה הזו לא עובדת - היא תחפש שיטה אחרת. העובדה שציינת שהיא מוודאת שאת מקשיבה (מדהימה החוכמה של הקטנטנים) - אז ברור שזו הצגה בכדי להשיג את מה שהיא רוצה. להסביר מאד בקיצור. גם קטנטונת כזו תבין, אם לא את כל המילים - את הטון הנחוש והאסרטיבי. אם נתחיל בגיל צעיר לשים גבולות כמו שצריך - גיל ההתבגרות יהיה יותר קל. אם נקשיב כמו שצריך - נדע גם בגיל ההתבגרות מה קורה איתם.

 

[תותיער]

תודה רבה! משתדלים להיות עקביים ונחושים

 

[מאיה889]

לשמחתי אנחנו הצלחנו לחסום את התופעה

עם הופעתה. למיטב זכרוני ביתי ניסתה את זה אולי פעם או פעמיים. א. לא התייחסתי לזה כלל. ב. התכופפתי אליה ואמרתי לה שאם היא רוצה שאני אקשיב היא צריכה לדבר רגיל שאני אצליח להבין מה היא רוצה ואם לא אני לא אוכל לעזור לה. בכל מקרה בגיל שהם לא מדברים עדיין פשוט לא להתייחס. לאחר שלא התייחסתי עד שהפסיקה ודיברה רגיל - זה פשוט לא חזר יותר. גם אם זה במקום ציבורי - אותו דבר. מקסימום להרים אותה ולצאת מהמקום ולדבר בחוץ. אנחנו נלך הביתה אם תתנהגי כך . ואכן ללכת אם ממשיכה. מאיה