מוכר כ"כ
גם אצלי יש "סיפור" עם חמי וחמותי, אני לא אשכח איך אחרי שהנסיכה נולדה עברנו ליד הבית שלהם ואמרתי לחמי שירד לראות את הקטנה הוא הציץ לתוך האוטו, לכוון אחר ממנה ואמר :, "כן, יופי, חמודה." הוא בכלל לא הביט בה, בעיניי הוא אידיוט וההפסד כולו שלו. חמותי בגלל סכסוך בינה לבן בנה לא ידעה בכלל על ההריון של הקטנה ועד היום היא מאמינה שזה בגלל שרצינו לעשות לה הפתעה (נו, באמת...) ולא בגלל שהיא לא דיברה עם בנה מעל שנה. כששואלים את ילדיי איך קוראים לסבא ולסבתא שלהם הם יש אומרים את השמות של הוריי, וכששואלים אם יש להם עוד סבא וסבתא אז הם אומרים את השמות של סבא וסבתא שלי!!!. אכן מצער, אבל אני יכולה להגיד לך היום, שכמה שניסיתי כל השנים שיהיה קשר טוב בינו לבין הוריו ואחיו, ועם ילדיי, חבל על המאמצים שלי, הם לא אנשים טובים אם הם מסוגלים לא לראות את הנכדים, הנכדים זה אושר גדול שהם בוחרים שלא להינות ממנו. בעיה שלהם. לילדיי הם לא חסרים, כי מעולם לא היו שם באמת. כמו שכתבה לך נועה, תהני ממה שיש. זה עולם ומלואו עבור הילדות שלך, הן לא מכירות משהו אחר. אם הם מעולם לא היו שם עבורן, אז זה לא חסר להן. מבינה את צערך, לדעתי אל תתאמצי.
