ישבתי חצי לילה וניסיתי (בגללך , בטח
שבגללך....) להבין ממה בעצם נפגעתי ... אולי הידיעה שהיא עשתה את זה ברשעות : בחרה את המקום שבו ידעה שהכי יכאב לי לקבל את הדקירה , ואז הכניסה לשם ת´סכין ... וגם סובבה אותה , בזה שאת דעתה לא שמרה רק לה ולי , אלא הוציאה אותה החוצה אל אביה , אליכם ... בשנה האחרונה עברתי הרבה התמודדויות , חלקן בהצלחה גדולה יותר , חלקן פחות ...את המאבק לחזור לעצמי ( איבדתי אותי אי שם)ולהשתחרר מהבעיות שלי , ניהלתי לבד , היא לא עזרה לי ... בשורה התחתונה , אם אני חושבת על זה , בגדול , אפ´חד לא עזר לי ... יש משהו מאד מרושע בלצפות מהצד במישהו שנאבק לעמוד , מנסה להרים את עצמו בעזרת קביים , וכשהוא סופסוף מצליח לעמוד , ושואף אויר בפעם הראשונה בגובה שונה , לגשת לשם ולבעוט לו בקביים ... את הרשעות הזו גיליתי בה אתמול , והיא היתה ה"אגרוף בבטן" ... {מצטערת , אני חושבת שהייתי ממשיכה שלא לשתף אתכם במה שעבר עלי , לולא האגנבת החליטה "לגייס" אתכם ...}