יצירתיות?

[isilme]

../images/Emo205.gif../images/Emo42.gifיצירתיות?

המממ.. טוב החלטתי שנפתח שרשור יצירתי, תעלו לפה כל דבר שעשיתם קטעים שניגנתם, סיפורים שכתבתם, ציורים... מתישהו בהזדמנות אני אנסה להעלות קצת משלי...

 

[Walk Two Moons]

"חורף".

תגובות יתקבלו בברכה.

---------------------------------------------------------- הבוקר זה עתה התעורר. הדירה שלי חשוכה, ספל תה מהביל בידיים, ואני עומד מול החלון ובוהה, מוקסם, ביהלומים עגולים קטנים נוצצים בחדווה על הזגוגית. כמה חורף שם בחוץ. העצים רטובים, משפילים צמרותיהם, השמיים כהים, ממטירים מים, העולם גשום. סוער. מעורפל יותר מתמיד. מעורבל. זז, מתחולל, מחולל, פעיל. הגיעה עיתי לפעול גם כן. הנחתי את הספל, טרקתי את דלת הדירה מאחורי גבי ודהרתי במורד המדרגות. כמעט והתנגשתי חזיתית ביוסף, השכן מהקומה מעל, שחזר מריצת הבוקר שלו בפנים אדומות ובעיניים בורקות. "שמע לי, חייכני, אני חושב שבדיוק תפסתי את זה, הלו, תן לי דקה אחת לפני שאתה פוצח בריקוד הקלטי בין הטיפות!" הוא צהל והסיר צעיף משובץ שהיה כרוך סביב צווארו. נעצרתי. "שים לב, אני חושב שסוף-סוף עליתי על הדבר היחיד - היחיד בעולם! - שגורם תחושה זהה לזאת שמתלווה לכל התבוננות בך, ולכל הקשבה לדיבורים שלך, או לשתיקות שלך, לא משנה." הוא פקק את אצבעותיו בהתרגשות. "זה יוצא מן הכלל, אדיר, לא מאמין שרק עכשיו נפל לי האסימון. עכשיו, תקשיב לי טוב: מכיר את הלאות הזאת שמשתלטת עליך בכל פעם שיוצא לך לשמוע סתם ככה, באמצע היום, את הצלצול של השעון המעורר שבפלאפון שלך? נגיד, כשלבנאדם שיושב לצידך באוטובוס מצלצל הסלולארי, וזאת בדיוק אותה מנגינה שמעירה אותך בבקרים? הא? מכיר?" על מה הוא מדבר? יש גשם בחוץ. על מה עוד אפשר לחשוב. פניו נפלו. "אין תגובה, הא?" אמר יוסף באכזבה. "כמובן. למה ציפיתי, בעצם?" הוא מילמל ונשם עמוקות. נעץ מבט ברצפה, ואז בי. לא יודע להגדיר כזה מין מבט. "החיים שלך מתפוררים, הא?" הוא אמר. השבתי לו מבט נייטרלי. "יש סודות שעוברים בצנרת, ידידי." הוא לחש לי כממתיק סוד, טפח על כתפי ונעלם במעלה המדרגות. יכולתי לשמוע אותו מסובב מפתח בחור המנעול של דלת ביתו, אבל לא שמעתי. אני כבר ישבתי על הדשא מוטרף מעונג החורף הרבה לפני שיוסף הגיע לדלת ביתו. ליטרים של מים עליי, שמיים אדירים, סערה מבורכת. סוף-סוף העולם אפור, משקף את תוכי, נמלך בדעתו מלהעמיד פנים ונשבר עד האחרון שבתהומות הרקיע, בוכה, כועס, מתייסר לעיני כולם ביופי שאין כמוהו, עושה את שאני מעולם לא העזתי לעשות, אפסנאי כאבים שכמוני. רעם מתגלגל בשמיים. גם בתוכי. בהתחלה אלה שברי קולות, מריחות צבע לא ברורות, באיטיות הם מתאחים כמו בתצרף לתמונה אחת, מוכרת, זכורה, מצמררת. בפינת התמונה אני רואה ילד שאותו אני מזהה כעצמי. חוף הים. לא רחוק ממני, ובעצם רחוק מאוד ממני, במים, חבורת ילדים וילדות צוהלת. הם מתיזים מים האחד על השני, צוחקים בקול, משחקים בכדור-ים לאור השמש. ואני על החול, תחת אחת השמשיות, מנותק, בודד ועצוב מאוד. נובר בבשר עורי עם הציפורניים, חזק, עמוק, נושך את השפתיים בכאב. לא מסתדר לי, האפור הנצחי הזה שבתוכי עם זוהר השמיים, עם קולות החדווה והצחוק. מרגיש זר. ליבי נכמר על אותו הילד שהייתי, תשע שנים בסך-הכל מאז נפגש לראשונה עם העולם, נשאב אל תוך תלישות איומה שלא מניחה לו. לי. לו. לי. כמה אני כבר שונה מהילד ההוא? ובכן, לי יש זיפים על פניי. לו אין. ואני יותר מיומן ממנו בנגינה על כינור. אבל, לא הרבה מעבר. לשנינו נפש תוהה ואבודה. שנינו מצפים שתבוא מכשפה על מטאטא שתטאטא את כל הלכלוך והאבק שהצטבר בתוכנו. לשנינו העולם מאיר פניו דווקא בתקופה בה מחשיך מוקדם. אני רק מתורגל יותר, זה הכל. אני רטוב עד לשד עצמותיי ורועד מקור, ואולי זו ההנאה שמרטיטה את גופי. איתני הטבע משתוללים מעליי בוירטואוזיות שאין כמותה בתבל. כל ענני הזעם ורעמי השמחה הגיעו לקחת חלק בהצגה. XXX עם בוא הערב הגשמים נפסקים, אני יוצא לרחוב לנגן קצת לאפטר פארטי. האדמה רטובה וריח נהדר באוויר. אני מתמקם בקרן רחוב, מוציא את הכינור מנרתיקו ומניח את הנרתיק על הרצפה, פתוח. מתחיל לנגן. משהו חרישי ונוגה שכתבתי פעם, בדיוק לרגעים שכאלה. אנשים עוברים ושבים, מכונסים בעצמם, לפעמים מטים אוזן, שולחים מבט. מעטים מוכנים להיעצר ולהקשיב בקור הזה. נראה כי האדם היחיד שראיתי מולי לפרק זמן שעלה על שתי דקות הייתה מירי בוהדנה, שדיגמנה תכשיטים בפרסומת ענק שכיסתה חצי מהבניין ממול. המנגינה אינסופית. נמשכת ועולה, מסתלסלת ברכות באוויר הלח, לא נפרדת - נושאת אחריה צלילים חדשים כחרוזים בשרשרת אחת. אני מנגן בעיקר לעצמי, בלהט, בכאב, באהבה, מתעמק בפרטים הקטנים בעולם שמולי ומתאמץ לינוק מהם תקווה. מעבר לעננים הרקיע נרדם בזהב, שתי יונים מתעופפות ומתמקמות לבסוף על האף של מירי בוהדנה. לראשונה מזה ימים רבים עור פניי נמתח לחיוך. אני אורז את הכינור, מכניס לכיסי את הפרוטות המעטות שהרווחתי בלי לטרוח לספור אותן, ומתחיל לצעוד לכיוון הבית. לילה מתקרב. מי ייתן ויביא עימו גשם בכנפיו. ----------------------------------------------------------

 

[דוקטור קלינית]

נפלא.

באמת נפלא. לא מתיימרת להיות מבקרת ספרותית או משהו בסגנון, אבל כל כך... כל כך טוב. התחברתי. גרמת לי, מהמילה הראשונה (בחיי שמהמילה הראשונה; בלי שום הגזמה) להיזכר בחורף הירושלמי של קריית משה, וברחוב שבו הייתי גרה, ואפילו במדרגות הבניין שלי. אחד לאחד. (וזה מה שכל כך יפה בדברים האלה.. שכל אחד לוקח את זה למקום אחר.) ובלי קשר לזכרונותי הפרטיים- באמת שעשה לי עצוב קצת לקרוא; ונראה לי שזה אומר יותר מהכל כמה זה אמיתי וטוב. (רק הערה, אולי קטנונית אבל משמעותית, לפחות מבחינתי- בסוף, כשכתוב פעמיים את השם 'מירי בוהדנה', אולי יש מקום לכתוב במקום זה "דוגמנית"... פשוט כי שם של מישהו ספציפי, שנורא מקושר לנו לפנים ולבנאדם מסויים, קצת מכניס מציאות לסיפור הזה והופך אותו למשהו פחות ערטילאי.. קשה לי להסביר את עצמי. בכל מקרה, הפריע לי האזכור של השם <לאו דווקא בגלל שזו מירי בוהדנה...>.) אשריך על הכשרון.

 

[Walk Two Moons]

../images/Emo9.gif תודה רבה, יעל

על הזמן והמחשבה שהשקעת בקריאה ובכתיבת התגובה. לגבי ההערה שלך, אני מבין מאוד למה את מתכוונת, גם אני בעצמי עדיין לא לגמרי סגור על ההחלטה להכניס את השם שלה לשם, ולא בדיוק ידעתי להסביר לעצמי למה. תודה, בזכותך אני מבין יותר עכשיו. הרי כל נושא הערטילאיות הוא מלכתחילה, בגלל זה גם לא נתתי שם לגיבור הסיפור וכמעט ולא סיפקתי פרטי רקע. כנראה לא חשבתי יותר מדי, כי איך אומרים? השלט הזה "מבוסס על שלט אמיתי" . (בטח הדר יודעת על מה אני מדבר...

) בקיצור, המון תודה על המחמאות ובעיקר על הנקודה-למחשבה, הלא-קטנונית בכלל.

 

[isilme]

../images/Emo205.gif../images/Emo42.gif

אעעעע!!! אבישי תעשה לי ספר!!!!1111 אין לי סורק ואני לא מצליחה להעלות שום דבר שעשיתי

אולי אני אצליח לצלם את זה במצלמה.. אני לא בטוחה.

 

[Walk Two Moons]

בהזדמנות. ../images/Emo13.gif

 

[yhaa hi]

זה ממש יפה!!

אני אוהבת סיפורים כאלה

 

[Walk Two Moons]

תודה רבה! ../images/Emo13.gif

 

[ורודת שורש]

וואו.

אבישי, לא ידעתי שאתה כלכך מוכשר! זה נראה כמו סיפור שאפשר ללמוד אותו בשיעורי ספרות.. אל תשכח אותנו.

 

[Walk Two Moons]

מזל שאת לא רואה אותי עכשיו...

אדום כמו עגבנייה בשלה ושמנמנה. (

) תודה!

 

[ורודת שורש]

לא כמו תפוח אדום ועסיסי? ../images/Emo8.gif

 

[snoop6]

[אין כותרת]

 

[השנייה מנצר האחמיות]

עיטורי אולפניסטיות..

 

[snoop6]

האמת..?

קישקשתי את זה לפני שנתיים בערך, ולא ממה הייתי אולפניסטית באותה תקופה... הדוגמא הזאת הלכת להפוך כנראה להדפס של עבודה למגמת אומנות שבוע הבא, נחה עלי המוזה

 

[Looking4CoolName]

וואי, זה מקסים!!! ../images/Emo12.gif

 

[Walk Two Moons]

וואו!!!!11

איזה ציטוטים יפים...!

סתם עיניים. מגניב בהחלט.

 

[yhaa hi]

וואו,זה מהמם!!

 

[ורודת שורש]

אני מתה על דברים כאלה. ../images/Emo99.gif

 

[snoop6]

טנקס חבר'ה!! כפרעליכם

הלוואי שיכולתי להעלות לכאן ציורים ועבודות שלי O: זה הדבר הכי משורבט והכי מעפן שבמקרה יש לי על המחשב כי הייתי צריכה להדפיס את הדוגמא הרבה פעמים...

 

[yhaa hi]

ציור סגידה לנסטי../images/Emo3.gif

בעיקרון הדברים שמסביב לנסטי אני עושה בדרך כלל על דף שלם.. אבל משהי ביקשה ממני לצייר לה נסטי..

ובמציאות זה אמור להיות יותר יפה