[הוקוס פוקוס1]

חיבוקים לכולם והרבה ../images/Emo51.gif

 

[סְקָאלִי]

הוקוס שלי ...

קודם כל, לענין הכתיבה. אני חושבת שמה שקורה לך זה טבעי ביותר. בהתחלה כמשגלים שיש מסגרת כזו, ואגב - לא רק בפורום שלנו, אז עצם החידוש מלהיב, וממקד המון ענין [אני זוכרת את עצמי בתחילת דרכי כגולשת מבלה שעות בפורומים מסוימים]. במקרה של הפורום שלנו, אני חושבת שנוספים נדבכים נוספים, והם התמיכה עצמה, שלא תמיד זמינה לכל אחת במקומות אחרים. ובמקרים מסוימים - גם עיבוד של האבל. אני חושבת שבמקרה שלך במיוחד - שעברת את כל התקופה מאז שאימא נפטרה ביחד איתנו - זה היה חלק מעיכול האובדן ומעיבוד האבל אצלך. ועכשיו, שנה וחצי אחרי, כנראה שהתהליך הראשוני והעוצמתי חלף, ולכן גם הצרכים משתנים. כמובן שאין בכוונתי לומר שהאבל או הכאב נגמרו ואני גם יודעת שעכשיו את מרגישה מאוד את החוסר של אימא, כשאת עומדת לפני רגעים כל כך חשובים ומסעירים בחייך. אבל אולי עברת לפאזה הבאה של ההתמודדות. מכל מקום, תהיה הסיבה אשר תהיה, את יודעת שכאן לא סופרים לך ביקורים והודעות, וברגע שיש הודעה פוקוסית, מייד הפורום מתמלא באור ואנחנו כל כך שמחות לראות אותך, בלי קשר לכמה זמן עבר מההודעה הקודמת. אשר לחלק השני של ההודעה. מבינה מאוד את הקושי שלך. ויחד עם זאת, מרגישה שזה הזמן הנכון להמשיך הלאה. נושא המעבר לחיים משותפים עלה כבר בעבר, אבל אז זה הרגיש לך מוקדם מידי, גם בגלל אביך. עכשיו עברת פאזה בחיים, סיימת ללמוד, התחלת לעבוד. אימא תמיד תהיה חסרה, גם עכשיו, וגם בעוד חמש שנים. אבל היא היתה רוצה לראות אותך ממשיכה בחייך, ובונה אותם. ואם את מחפשת הודעות של האדומה לזכירה, בוא היום אני מאוד אשמח שתזכרי את ההודעה המונומנטלית הזו ... וזהו יקירה. עד כמה שזה עוזר, אנחנו כאן איתך, לאורך כל הדרך, ברע וגם בטוב.

 

[MommyHug]

קשה לעבור דירה

אני עברתי לבד וחטפתי דכאון וחרדה רציניים אבל עשיתי את זה מסתבר שאפשר לבד מקווה שיש לך תמיכה ממישהו אחר אני יודעת שזה לא כמו אמא... אני איתך! מחבקת!