EverybodyMustgetSton
New member
../images/Emo203.gif
היי..
גם אני צריכה עצה.
אז ככה- יש לי חברה, דנה [שם בדוי
]. שתינו בכיתה ט' עכשיו. הכרנו בתחילת כיתה ח' ותוך שנייה נהיינו best friends. היינו שונות לגמרי, היא השקיעה בחברות [מבחינת לקבוע, ליזום, להתקשר, להכין מושמושים..] פי אלף יותר ממני. כי לי אף פעם לא הייתה חברות כזאת..מושקעת ומשותפת. אבל הייתי באמת חברה טובה מבחינה נפשית. עודדתי כל הזמן, פירגנתי, הכל. למרות שלא השקעתי בצד החומרי, זאת היא שהייתה בקטע החומרי יותר.. לאט לאט קלטתי שהיא פשוט לא מפרגנת. מזלזלת אפילו. יש לה המון דברים, מפוצצת בחוגים, במשפחה שלוקחת אותה לאן שהיא רוצה. ואצלי פחות ככה, המצב הכלכלי שלנו קצת יותר רעוע.. כל דבר טוב שקרה לה, כל דבר שהיה לה רע, אפילו קצת, ישר ניחמתי, עזרתי לה, הייתי חברה. אבל כשלי קרו דברים טובים [ואני לא מספרת הרבה, אז לא היו הרבה כאלה], היא זילזלה, היא לא פירגנה. הוציאה "טחח" כזה, שגרם לי להרגיש רע. לקחתי את זה מאוד אישי בהתחלה. ואז אחותי עזרה לי להבין שזאת רכושנות. אם אני משתנה קצת [לטובה מבחינתי], היא מיד פוסלת את זה, כי קשה לה להבין שאני לא החברה שהיא אוהבת. קשה לה כשלי קורים דברים טובים, כי היא רוצה אולי להיות טובה יותר. איכשהוא במהלך הדרך התחלתי לעצור את עצמי, לגרום לעצמי להיות פחות טובה. זה טיפשי, אני יודעת, אבל זה מושרש באופי שלי.. והשנה משהו פשוט השתנה, נהיה קיצוני יותר. השנה זאת נהפכה לתחרות רעה. למי יש יותר חברים, מי הכי מגניבה, הלו"ז של מי הכי מפוצץ. ואני לא פרנואידית כשאני אומרת שהיא לגמרי מנצחת. אני מפגרת שאני נסחפת למשחק הטיפשי הזה, אבל זה מה שקורה. ומצד שני, אנחנו עדיין נשארות חברות. מתחבקות ויוצאות לפעמים [אפילו שאני מנסה להתרחק כמה שיותר]. אבל זה פשוט נהיה רע בשבילי. גם כשאני מנסה להתרחק, פשוט יש לי קול פנימי שלה שתמיד מבקר אותי ואומר לי כמה שאני בעע. איך פותרים דבר כזה? וואי, יצא ארוך :0 קבלו ח"ח אם קראתם עד לפה
היי..
