[שושן פרא]

../images/Emo9.gif

 

[תמי דקל]

לחיילת החמודה ....

קראתי את שכתבת, ואני כואבת את כאבך משני כיוונים. אני בת 42 ובעצמי לא חוויתי אהבת הורים בכלל. לא שמעתי אף פעם את המשפט "אני אוהב אותך". את שאלת, איך זה שאת זקוקה למשהו שלא היה לך? התשובה היא מאוד פשוטה. את רואה שזה קיים אצל אחרים. בוודאי היית אצל חברה, או אפילו בני דודים ששם את רואה את זה, ומשם הכמיהה והכאב. הכיוון השני הוא מהבן שלי. הבן שלי בן 13 והוא חווה את שאת חווה עם הרבה מאוד כאב. היום הוא הגיע למצב שהוא לא מדבר עם אבא שלו, כי אבא שלו החליט לנתק את הקשר בלי שום סיבה הגיונית לחלוטין, אבל הוא לא מצפה ממנו לכלום יותר. אבל זה עדיין לא אומר שהוא לא רוצה נוכחות של אבא בחייו. זה שני דברים שונים. זה לא משנה בני כמה אנחנו נהיה, כשחסר לנו משהו בחיים הגיל לא משחק תפקיד כאן. אני בגילי גם לי חסרה אהבת הורים. אבל אני לא מצפה מהוריי להשתנו בגילם. אבל תודה לאל אני מקבלת המון אהבה מהסובבים אותי, ומאנשים שאימצו אותי כבת שלהם, ואני אימצתי אותם לליבי כהורים. הדבר היחידי שאני יכולה להמליץ לך - אל תצפי. ככל שתצפי יותר כך תתאכזבי יותר. אבא שלך כבר בנישה אחרת, כמו הפרוד שלי. הוא פתח את פרק ב' בחייו עוד לפני שקיבל גט, ואנחנו כבר לא מעניינים אותו... אגב, יש לי אחות שהתגרשה, והגרוש שלה לא סיפק את האהבה שהבן הקטן שלה חיפש. לכשמצאה את אהבתה החדשה, הבחור שהיא התאהבה בו סיפק לבנה את האהבה שהוא לא מצא באבא שלו, אלא קיבל הרבה מעבר לכך. אז אם בעלה של אמך, נחמד ומעניק תנסי לקבל משם את החום שאותו מחפשת ולא מוצאת באביך. שיהיה לך בהצלחה בכל אשר תפני. אני מאחלת לך שתמצאי אהבה במקום אחר...

תמי

 

[יעלילה1]

לאונרדו בת יקרה

אין שום פלא שזה כואב לך כל כך. איך לא יכאב? הרי זה אבא שלך. מצופה ממנו כאב לקחת אחריות, ולא לוותר עלייך ועל אחיך. את מצפה ממנו בצדק, שיאהב אותך, שלא ינטוש. שיוכיח עקביות ואבהיות כלפייך. זה התפקיד שלו להתקשר, לחזר אחרייך, לשמור איתך קשר. הוא המבוגר האחראי, גם היום כשאת בת 20. אין לי שום ספק שיש לו בעיה עם עצמו, ושהבעיה אצלו ולא אצלך. אין ספק שעברת משבר קשה כילדה, וזה שהיה מחזיר אותך עם חום גבוה זה לא סתם. היו דברים בקשר ביניכם שגרמו לך (ילדים קטנים מגיבים לרוב פיזית, הגוף נפש שלהם עדיין כרוכים זה בזה ללא הפרד). מה שהכי הייתי מציעה לך זה ללכת לטיפול, למען עצמך, כדי לעבד ולהעלות דברים אצל איש מקצוע כדי שתוכלי להניח אותם בתרמיל קטן למסע הזה של חייך, תרמיל שלא יעיק ויכביד מדי, כי מגיעים לך חיים טובים (כמו לכל בן אנוש). אם יתאפשר ויתאים לך, תוכלי בהמשך להזמין את אביך לכמה שיחות, כדי שאולי תוכלו לשקם את הקשר שלכם. זה בטח יישמע לך מוזר ומופרך, אבל אני יודעת שזה אפשרי. לי לא הייתה אימא מתפקדת, רוב חיי, וכשכן תפקדה יותר הזיקה. השנים של הטיפול עזרו לי ועוזרות לי. זה כדאי, כי בחיים יש גם צדדים יפים. בטח שבעלה של אימך תמיד יהיה אב חורג ולא אב אמיתי, אבל אני חושבת שאפשר גם להעריך את מה שיש ומה שניתן לך על ידו. זה לא האידיאלי, אבל את לא מחוייבת לשום דבר, קבלי את התמיכה שאולי הוא מסוגל לתת לך יותר טוב מאביך הביולוגי, לא כאבא, אבל אולי כחבר-בעלה של אימך, אדם מבוגר עם כוונות באמת טובות (כך זה נשמע). וזה שאחיך הקטן קורא לו אבא, כנראה שהוא מרגיש שהוא מהווה או מתפקד יותר כ"אבא" בשבילו לעומת אביו הביולוגי. מאחלת לך הרבה בהצלחה כמו שמאחלת גם לילדיי.

 

[לאונרדו בת]

../images/Emo142.gif

ממקום מסוים אני כן אשמה. אני מצפה ממנו משהו שהוא לא יכול להעניק,הוא לא עושה זאת במודע. אני פשוט צריכה לקבל את זה.אני לא יכולה לדבר איתו על זה. כי הוא לא מרגיש שיש משהו שהוא לא בסדר. אבל, לפני שבועיים ניסיתי ליזום שיחת טלפון,אבל ברגע האחרון קבלתי רגליים קרות ושיניתי נושא. בעלה של אימי מתפקד הרבה יותר מתפקיד האבא, ועל זה אני מודה לו כ"כ. אני מודה לו שהוא כל מה שאבא שלי לא.ואני אומרת לו את זה כל הזמן. אבל,אני צריכה את אבא שלי. חשבתי באמת לפנות לאיש מקצוע,אבל אני חושבת שזה מוקדם מדי. תודה על התגובה החמה.

 

[אלה43]

את לא אשמה משום מקום

הציפייה שלך לגיטימית. זה שהוא לא יכול לעמוד בה לא הופך אותך לאשמה על כך שזה מה שאת מצפה. אולי גם הוא לא אשם. אולי זה הוא והוא עושה כמיטב יכולתו. בכל מקרה, שנני והטמיעי...את לא אשמה בכלום. נקודה. מקווה בשבילך שתמצאי את הדרך אליו. וזיכרי, בעיניי לא על הכל צריך לדבר ולנתח. לעיתים קל יותר להתחיל מהמקום העכשיוי בלי לנתח את אתמול ושלשום, אשר בהם מצוי הכאב והתסכול. בהצלחה

 

[חיפוש ית]

../images/Emo39.gif