../images/Emo20.gifשבת שכזאת ../images/Emo20.gif
כל כך שבת. כל כך רגעים של שלווה, של התחברות למה שאני באמת. במפנים. שבת שמחה של חתן וכלה שאני אפילו לא מכירה. בערב שבת הלכתי עם אמא לתפילה, אחרי 5 דקות התחיל לכאוב לי הראש מהחום בבית הכנסת, ומהצעקות של התימנים בתפילה, ככה הם מתפללים... רציתי להגיד להם, שאלוקים לא חרש ושהם לא צריכים לצעוק כל כך חזק... אבל חשבתי שאם יש אנשים שנהנים מזה אז שיהיה... אז יצאתי לנשום קצת אויר. זאת השבת שלי. ככה אני מתחברת למה שאני. סליחה אלוקים שככה יצאתי מהתפילה אבל משהו בי אמר לי שאתה לא כועס. טיילתי בין הסוסים והפרות, הקשבתי לשקט. התחברתי לעצמי. הרוח נשבה והלכתי נגדה. רגע של שלווה. שבת בין הערביים על הדשא טיפונת שרנו שירי נשמה. כשלידנו עברה חתולה יפה וכמו התחברה לאוירה והתישבה ביננו. הושטתי יד ללטף אותה וכולם נלחצו. היי לא ! ליטפתי אותה והיא מתפנקת נהנת הליטוף והמגע. מתרפסת עלי שאני אלטף אותה עוד. אמא אמרה שעוד שניה היא תעלה על הברכיים שלי, והחתולה כאילו מקשיבה לה, ועולה. המשכתי ללטף אותה, והיא המשיכה להתרפס. אבל משהו בי אמר לי שעוד שניה בדחף לא ברור היא תתחיל להיות עוינת, אחרי 5 דקות היא פתאום קופצת ומנסה לנשוך לי את היד. איך ידעתי? ומה בכלל אני רוצה להגיד ? נראה לי שהחתולה הזאת היא קצת כמוני נראית עדינה ושלווה, לא מפחדת. חיה בהרמוניה. מישהו פעם קרה לי, מלכת השלווה. אבל בפנים היא כמו מרקחת שכל הזמן מבעבעת, כאילו יודעת שעוד רגע היא תתפוצץ. חתולה לא צפויה. מעטים האנשים שיכולים לדעת. רק אנשים עם אותו סוג של נשמה.
כל כך שבת. כל כך רגעים של שלווה, של התחברות למה שאני באמת. במפנים. שבת שמחה של חתן וכלה שאני אפילו לא מכירה. בערב שבת הלכתי עם אמא לתפילה, אחרי 5 דקות התחיל לכאוב לי הראש מהחום בבית הכנסת, ומהצעקות של התימנים בתפילה, ככה הם מתפללים... רציתי להגיד להם, שאלוקים לא חרש ושהם לא צריכים לצעוק כל כך חזק... אבל חשבתי שאם יש אנשים שנהנים מזה אז שיהיה... אז יצאתי לנשום קצת אויר. זאת השבת שלי. ככה אני מתחברת למה שאני. סליחה אלוקים שככה יצאתי מהתפילה אבל משהו בי אמר לי שאתה לא כועס. טיילתי בין הסוסים והפרות, הקשבתי לשקט. התחברתי לעצמי. הרוח נשבה והלכתי נגדה. רגע של שלווה. שבת בין הערביים על הדשא טיפונת שרנו שירי נשמה. כשלידנו עברה חתולה יפה וכמו התחברה לאוירה והתישבה ביננו. הושטתי יד ללטף אותה וכולם נלחצו. היי לא ! ליטפתי אותה והיא מתפנקת נהנת הליטוף והמגע. מתרפסת עלי שאני אלטף אותה עוד. אמא אמרה שעוד שניה היא תעלה על הברכיים שלי, והחתולה כאילו מקשיבה לה, ועולה. המשכתי ללטף אותה, והיא המשיכה להתרפס. אבל משהו בי אמר לי שעוד שניה בדחף לא ברור היא תתחיל להיות עוינת, אחרי 5 דקות היא פתאום קופצת ומנסה לנשוך לי את היד. איך ידעתי? ומה בכלל אני רוצה להגיד ? נראה לי שהחתולה הזאת היא קצת כמוני נראית עדינה ושלווה, לא מפחדת. חיה בהרמוניה. מישהו פעם קרה לי, מלכת השלווה. אבל בפנים היא כמו מרקחת שכל הזמן מבעבעת, כאילו יודעת שעוד רגע היא תתפוצץ. חתולה לא צפויה. מעטים האנשים שיכולים לדעת. רק אנשים עם אותו סוג של נשמה.
