עד שאמצא לך על דעש-פנט
לפני חצי שנה בדיוק נשאתי נאום לכבוד אירוע מסויים. בין השאר העליתי רעיון שנבע מסיפור על רבי מנחם מענדיל פנט האדמו"ר השני מדעש ושהיה בנו של המראה יחזקאל. מתנצל על דברי התורה שאני מכניס בפורום. מי שזה לא מעניינו, עדיף שלא יקרא, ויפסיק בכאן. פשוט יש כאן סיפור על האדמו"ר השני מדעש שוייסר מגלה התעניינות בענף. מסופר על הרב הקדוש רבי מענדלי האדמו"ר השני מדעש, שבדרכו מהישיבה לביתו לאחר התמדה והתעלות בתורה ויראת שמים בישיבה במשך שנים, עבר דרך העיר אויהל לחזות פני קדשו של בעל הישמח משה. משנמנע ממנו הביקור באותו היום, סר לאכסניה אצל אחד מהבעלי בתים המקומיים. ובנתיים ירד לשוק לחפש מזון, משהתבונן באחד דוכני המילונים שהבאישו סר לדוכן סמוך, והנה הוא שומע קולה של המוכרת נערה בת ישראל: צדיק זה בא לבית מלוני וייפטר בלא מילון?! [אימרה ידועה, כשיעקב אבינו עבר על בית אל לפני חלום הסולם אמר הקב"ה "צדיק זה בא לבית מלוני וייפטר בלא לינה?!] כששמע מליצה זו הרים עיניו לראות, אך מיד רץ לאכסנייתו, והחל בוכה ומחפש דרך תשובה על כי הביט בנערה. בעל האכסניא סר לראות, ומשהסביר לו הבחור מענדלי, ייעץ לו בעל האכסניא שהרי אמרו חז”ל אסור לאדם שיקדש אשה עד שיראנה, והרי אם אתה מענדלי תשאנה, תהיה הראייה לשם מצוה… הלכו הבחור ובעל האכסניא להישמח משה לשמוע דעתו הקדושה בענין. בעל הישמח משה ענה בחיוב ובשמחה להצעה זו. ומיד הזמין להורי הנערה שכמובן ששו על המציאה שנפלה בגורלם. אבל משהוזמנה אם הבחור לפגוש במדוברת, סירבה אימו בכל תוקף לשידוך זה, שהרי היא מיוחסת, והנערה אפילו מכוערת, וכו' וכו'. אבל עקשנותו של הבחור למצוא פתרון לראייה זו עמדה בעינה. עד שבעל הישמח משה בירך והבטיח שלזוג זה יהיו בנים וצאצאים דורות ישרים ומבורכים שיאירו עולם בקדושתם. ולפי"ז עלה ברעיוני שבשאלת יעקב ללבן מה זאת עשית לי הלא ברחל עבדתי עמך ולמה רמיתני (בראשית כט, כה), תמוה הוא, יעקב אבינו בחיר האבות שלמד תורה בבית שם ועבר ד"י שנים, לא ישן באותם לילות, התעלה במידות, תורה ומעשים טובים. צדיק ופרוש עד כי אמר על ראובן בכורו "כוחי וראשית אוני", וכל זאת לאחר שקידש אשה בגיל פ"ד. והנה הוא מקשה לחמיו "למה זה רמיתני, הלא ברחל עבדתיך", הייתכן? יעקב אבינו בא בטענות בשל רחל שהיא יפת תואר וצעירה יותר מלאה, ומה בכך שי"ב השבטים יוולדו ליעקב מלאה? העיקר שיזכה להקים י"ב שבטי יה ותהי מטתו שלימה. גם תמוה במעט אשר בהגיעו לבאר, וישק יעקב לרחל, והיכן הן מדותיו של בן תורה שהתמיד אותן שנים בישיבה? אלא שכשיעקב אבינו עליו השלום ראה את רחל בבאר, היתה זו ראייה לשם מצוה. ומנא לן?! שהרי לאחר מכן בכה, ואמרו חז"ל לפי שראה ברוח הקודש שאינה נכנסת עמו לקבורה. הרי שאם ראה זאת, ראה ברוח קדשו וודאי שהיא זוגתו, וממילא לכן התבונן בה וראה אותה לשם מצוה. ולאחר שבע שנים, למחרת המשתה, "ויהי בבקר והנה היא לאה", ובא בטרוניא אל חמיו "מדוע זה רמיתני": גיוואלד, הרי ראיתי את רחל, והרי אותה ראייה שראיתיה לפני שבע שנים על עין המים, לא תהא לשם מצוה חלילה, אם קידשתי את לאה תמורת רחל. והייתכן שראיתיה שלא לשם מצוה?! וחיפש תיקון לזה, עד שלבן הבטיח לו גם את רחל וממילא, אותה ראיה היא לשם מצוה. מדאיי ארוך? אבל מקווה שלא שיעמם, זאבי.
