לא ביקשתי מאף אחד שילחם בשבילי.
כשאני רוצה למחות על משהו אני עושה זאת. בעצמי ובבשרי. מלכתחילה, עוד כשקרן הודיעה על זה בבוקר הבנתי וראיתי שאין טעם להילחם בזה היום. ההחלטה הייתה מנומקת וחד משמעית. אי אפשר גם להגיד שלא ראו את זה בא. כשיש כ"כ הרבה הפרות של הכללים וחוקים שהובהרו לפני הטיול. הנפצים היה העניין ששבר את קש הגמל ותו לא. מס' אנשים מהסגל אמרו לי שאם זה היה רק זה או רק זה או רק זה, היו מחליקים איכשהו. אבל זה לא. לא היה על מה למחות. רציתי להמשיך לטייל. למעשה, היום הזה הוא היום שהכי חיכיתי לו. אבל אני ראיתי שלא היה במי ולשם מה להתווכח על החזרה. הדבר היחידי שכן עיצבן אותי היא הקלות הבלתי נסבלת שהחבר'ה שאשמים בכל המעשים הנ"ל מתחמקים מעונש. על זה אני לא אשתוק. מצער אותי שלא יכולתי להעניש רק אותם היום, אבל זו ההחלטה שנתקבלה. וכל מי שהיה כאן בסגל הדרכתי כלשהו יכול להגיד לך שלא שוברים מילה וסמכות של מישהו מהסגל, ואלא אם כן ההחלטה היא נוראית ברמה של סכנת חיים (דוג' מעט קיצונית) לא מערערים עליה. לא בכיתי שאתם מעכבים אותי, חיכיתי בסבלנות שתסיימו את המלחמות שלכם, ואם ביקשתי מאנשים לעלות זה מכיוון, ואני כבר חוזר על זה בפעם המיו יודע כמה, שלא היה טעם לריב על זה. לגבי שני הילדים שעשו טעות. זו ממש לא טעות. אין להם שום זכות גם לטעון שזו הייתה טעות מצערת. לכלל התלמידים הובהרו הכללים. עישון אסור בטיול. כנ"ל נרגילה. אז כמורים ראו מס' אנשים מאוחרי השירותים וכד' הם היו מסוגלים להחליק, כשעושים זאת בחצופה רבה מול כל השכבה והמורים, אין שום סיבה שמישהו ינסה להגן עליהם. לחבר'ה האלה אין שום זכות לגרום לי לעשן פאסיבי, כי בזין שלהם - ואל תגידי מה אתה מזיין בשכל מעשן פאסיבי?!, לא מדובר רק בי. לא כל אחד אוהב להריח את העשן של הנרגילה והסיגריות. כמו שבמקרה של שני החבר'ה האלה, לא היה מה למחות לכעוס כך גם עם שאר השכבה. כשעליתם לאוטובוסים זה היה צעד נואש ומיותר, למרבית האנשים הרוח כבר יצאה מהפרשים. ורק רצו להגיע הביתה. לכן גם לא היה טעם להמשיך ברוח הזו את הטיול, זה רק היה גורם לעוד אכזבה. כמו שאת תמיד אומרת שאם רוצים לשנות משהו תעשו זאת בעצמכם, לא צריך את מועצ"ת בשביל זה. אז גם פה. התלמידים הצביעו ברגליים ולא רצו למחות. אין לי ספק שאם זה באמת היה חשוב מספיק כדי שהתלמידים של השכבה יימחו בצורה הזו כנגד ההחלטה, הם היו עושים זאת. ואני בינהם. אבל מה לעשות שאני הסקתי והחלטתי שאני לא נלחם בזה, אלא מנסה לקבל בהבנה ודואג שאלו שגרמו למצב הזה ייענשו. ומבחינתי תיק במשטרה לא מספיק.
כשאני רוצה למחות על משהו אני עושה זאת. בעצמי ובבשרי. מלכתחילה, עוד כשקרן הודיעה על זה בבוקר הבנתי וראיתי שאין טעם להילחם בזה היום. ההחלטה הייתה מנומקת וחד משמעית. אי אפשר גם להגיד שלא ראו את זה בא. כשיש כ"כ הרבה הפרות של הכללים וחוקים שהובהרו לפני הטיול. הנפצים היה העניין ששבר את קש הגמל ותו לא. מס' אנשים מהסגל אמרו לי שאם זה היה רק זה או רק זה או רק זה, היו מחליקים איכשהו. אבל זה לא. לא היה על מה למחות. רציתי להמשיך לטייל. למעשה, היום הזה הוא היום שהכי חיכיתי לו. אבל אני ראיתי שלא היה במי ולשם מה להתווכח על החזרה. הדבר היחידי שכן עיצבן אותי היא הקלות הבלתי נסבלת שהחבר'ה שאשמים בכל המעשים הנ"ל מתחמקים מעונש. על זה אני לא אשתוק. מצער אותי שלא יכולתי להעניש רק אותם היום, אבל זו ההחלטה שנתקבלה. וכל מי שהיה כאן בסגל הדרכתי כלשהו יכול להגיד לך שלא שוברים מילה וסמכות של מישהו מהסגל, ואלא אם כן ההחלטה היא נוראית ברמה של סכנת חיים (דוג' מעט קיצונית) לא מערערים עליה. לא בכיתי שאתם מעכבים אותי, חיכיתי בסבלנות שתסיימו את המלחמות שלכם, ואם ביקשתי מאנשים לעלות זה מכיוון, ואני כבר חוזר על זה בפעם המיו יודע כמה, שלא היה טעם לריב על זה. לגבי שני הילדים שעשו טעות. זו ממש לא טעות. אין להם שום זכות גם לטעון שזו הייתה טעות מצערת. לכלל התלמידים הובהרו הכללים. עישון אסור בטיול. כנ"ל נרגילה. אז כמורים ראו מס' אנשים מאוחרי השירותים וכד' הם היו מסוגלים להחליק, כשעושים זאת בחצופה רבה מול כל השכבה והמורים, אין שום סיבה שמישהו ינסה להגן עליהם. לחבר'ה האלה אין שום זכות לגרום לי לעשן פאסיבי, כי בזין שלהם - ואל תגידי מה אתה מזיין בשכל מעשן פאסיבי?!, לא מדובר רק בי. לא כל אחד אוהב להריח את העשן של הנרגילה והסיגריות. כמו שבמקרה של שני החבר'ה האלה, לא היה מה למחות לכעוס כך גם עם שאר השכבה. כשעליתם לאוטובוסים זה היה צעד נואש ומיותר, למרבית האנשים הרוח כבר יצאה מהפרשים. ורק רצו להגיע הביתה. לכן גם לא היה טעם להמשיך ברוח הזו את הטיול, זה רק היה גורם לעוד אכזבה. כמו שאת תמיד אומרת שאם רוצים לשנות משהו תעשו זאת בעצמכם, לא צריך את מועצ"ת בשביל זה. אז גם פה. התלמידים הצביעו ברגליים ולא רצו למחות. אין לי ספק שאם זה באמת היה חשוב מספיק כדי שהתלמידים של השכבה יימחו בצורה הזו כנגד ההחלטה, הם היו עושים זאת. ואני בינהם. אבל מה לעשות שאני הסקתי והחלטתי שאני לא נלחם בזה, אלא מנסה לקבל בהבנה ודואג שאלו שגרמו למצב הזה ייענשו. ומבחינתי תיק במשטרה לא מספיק.
