חמש וחצי בבוקר, ואני שוב עם מחשבות שמתרוצצות
ומטרידות אותי. למי שבמקרה רואה מידי פעם את ההודעות שלי, זה בטח תהיה דיחזרה אבל למי שלא, בקצרה: שירי שלנו בת שנתיים ותשעה חודשים. סיפור של כנראה פוליפים, נוזלים באזניים ומכאן - נחירות בלילות, קטנה בגובה ומשקל, דיבור לא מספיק מפותח וברור לגילה ועל כל זה נוסיף בקיעת שיניים איטית שהחלה מאוחר - והכל "סמטוחה" שלמה. יחד עם זה ממה שאנחנו מבינים מהרופאים זה לא מצב מאד דרמטי. היא עושה בשינה מידי פעם הפסקות נשימה אבל לא נורא. זוהי ילדתנו הבכורה, היחידה עד כה. אין לי מקור להשוואה, רק אחיות גדולות עם אחיינים (גדולים). אני לא יודעת כבר מה לחשוב. לפעמים אני אופטימית ומעודדת ונראה כאילו היא רק קצת תגדל, השיניים יבקעו והכל יהיה יבש יותר, גדוש פחות והיא תתגבר. ולפעמים - כמו עכשיו שהיא התעוררה בשיעול ונחירות אני מפחדת שאולי אנחנו מזניחים משהו והיה צריך כבר לנתח ושהתפתחותה נפגעת רק כי אני פוחדת מניתוח. אני מבולבלת, צוטרת ופוחדת. ושניה לפני שהתחלנו טיפול הומאופטי (אמרתי, ננסה גם את זה) נורא הפחידו אותי שגם לזה יש השפעות אז עוד לא התחלנו. הראש מתפוצץ ואני דואגת. סליחה, הייתי צריכה לפרוק.... בריאות ואהבה לכולם