אור היקר
אני יביא לך ציטוט מתוך הספר עצמו. כדי להבין אותו (השבת-דיבר רביעי) יש לחזור לאותם ימי בריאה ראשוניים, בהם הסדר העולמי החל מכונן עצמו, ומסתדר באותם חוקים מטאפיזים היוצרים תבנית לכל הבריאה. משנסתיימו כל החוקים ליצור את התבנית בהם, יכלה להיוצר אותה חווית חומר... על כן כאשר אתם אומרים בכתביכם, שהשבת היא היום בו אלוהים שבת מכל מלאכתו, הרי ברור לכם, שלא היתה זו מלאכה פיזית. על כן מלאכה פיזית אינה זו אשר ממנה יש להימנע ביום שבת. היתה זו העובדה, שתם ונשלם הכנת מלאכתם של אותם חוקי תבנית, ואותם חוקים הם אלה, אשר היה מן הראוי שתזכרו, כדי שתוכלו לכונן את חייכם על דרך הקלות. כשם שבעל מלאכה המכיר על בוריו את הכלי, יודע להפעיל אותו לשימושו. ועל כן אמרתי לכם, לזכור את אותו היום, משום שמאותו היום היה הכלי נכון ושימושו מושלם, ואפשר היה להתחיל בפעולתו השלמה. וכשם שאתם יודעים, מקורותיכם באשר לאותו דיבר אמרו גם: "שמור את יום השבת". ועל בסיס אותה מילה, בניתם לכם תלי תילים של איסורים וציוויי שלא זו היתה כוונתי. "שמור", אמרתי לכם אבל בשונה "מזכור" שאתם אמורים הייתם לזכור את אותם חוקים, ב"שמור" אתם נדרשים לא להפר את אותם סדרי בראשית, ולא לשנות את ייעודם, אל עבר הצד שאינו מואר. ואם תשאלו כיצד ניתן? אם הייתם זוכרים את אותם חוקים ויודעים להפעיל אותם לשימושכם, כאותו בעל מלאכה מיומן,הרי שאפשר להשתמש בכוחם של חוקים אלה על הצד המואר שבהם, ושלא על צידם המואר, וזו היתה בקשתי לכם: זיכרו אותם חוקים, ושמרו עליהם לבל יופנה כוחם לצד החושך. אמנם היתה לשבת מטרה נוספת, כי הצעתי לעם לנוח יום אחד מימי השבוע, למען יקל עליכם להזכר במקורכם.... המידע לקוח מתוך הספר "אני יהוה" מאת ברכה מיטשניק