מכורה... במחשבה שניה, למה שאשתוק?
אפתח בסיפור פנטזיה: אריה נלכד במלכודת ציידים. ראה זאת הצבוע, נעמד לידו וחיכה שתצא נשמתו. אלא שרופא הכפר הבחין בכך וחס על האריה, הניס את הצבוע, שלח אל האריה חץ הרגעה, שחרר את האריה מהמלכודת, טיפל בפצע, ואמר לאריה, שהיה הן מטושטש עדיין והן תשוש מהטיפול: שכב יומיים, ובעוד יומיים תרפא ותחזור לאיתנך. לאחר כשעה חזר למקום אוכל הנבלות, וראה את האריה שוכב שם, וחשב שיש לו פגר לאכול. כשנעץ את שיניו במקום הפציעה, פתח האריה את פיו בשאגה, והצבוע המופתע נס על נפשו, אבל תוך כדי כך הרעים בצחוקו המרושע. האריה עדיין היה תשוש וחולה, ולכן נשאר במקומו. יומיים עברו והאריה החלים. אז בא האריה אל הצבוע ואמר לו: "עכשיו באתי לסגור אתך חשבון..." ונעבור לנמשל. נוהל דו שיח ביני לבין באג. הוא החל להפוך לשרשור, ועוד כשהוא היה "קטן" אמרתי לבאג שזה לא המקום לשיחות פרטיות. המנהלת אמרה שהיא דווקא נהנתה מהשיח שלנו, ולכן נעתרתי להמשיך אותו, והוא אכן עלה על גדותיו. בשלב מסוים ספי התערב בעניין שלא קשור בשרשור עצמו, אלא שלא מצא חן בעיניו דבר מה שבאג אמר לי, והפך את השיחה ההיתולית שלנו למשהו רציני. חשתי שהוא מקלקל, אז אמרתי לו שהוא לא צריך להיות רציני ולא צריך לקלקל את הדו שיח, וכנראה שאמרתי לו את זה בצורה תקיפה מדי במקום שהייתי יכולה אכן לאמר לו את זה בצורה עדינה יותר. ואז את הגעת, ובצורה הכי לא עדינה שאפשר תקפת אישית אותי ואת באג, ואלי שלחת גם רמז עבה על כך שאני טיפשה (מה שמראה לא מעט על רמתך הן האינטלקטואלית והן התרבותית). אז התערבה המנהלת כדי שהרמה לא תידרדר עוד יותר, אמרתי את שעל לבי, תחילה באי הסכמה, אולם לאחר מכן התרציתי, הודיתי בכך שלספי יכולתי להיות יותר עדינה, העליתי באופן די ברור את העובדה שגם את צריכה לעשות בדק בית אצלך (דבר שהתעלמת ממנו, ספק בכוונה וספק בליקוי שלך בהבנת הנקרא...). אחרי שסגרנו את העניין בצורה חיובית מאוד, סיכמנו שפותחים דף חדש, התפשרתי על כך שלספי יכולתי להגיד את שחשבתי בצורה קצת פחות תקיפה, את שוב החלטת שעליך לדחוף שוב את עצמך, לא כדי ליישר קו איתנו אלא כדי לקחת כצבוע את ליטרת הבשר שלך. התרברבת על כך שבסוף נאלצתי כן להתנצל, עוד בהערה סרקסטית שלא מספיק "אבל נסתפק בזה", יצרת אהבה מדומה ביני לבין באג, "ואת שמחה על כך" (מה זה בכלל עניינך?), וכאילו שלך אין חלק גדול בכל הבלגאן שנוצר, כאילו את לא אמרת דברים פוגעים, כאילו לך אין על מה להתנצל. כשהבהרתי לך שעדיין העניין אתך עדיין לא סגור, נסת מהמקום כמו אותו צבוע, ועוד אמרת בצביעות בולטת, כדי להוציא את עצמך עוד יותר טוב (ראה דמיון בין צביעות לצבוע...), שאת מאחלת לי כל טוב, אחרי כל הפגיעות והדריכה על הפצעים שעשית. אז אחרי שהייתי מותשת למדי, די מבולבלת ונבוכה קצת אחרי השיח הארוך עם המנהלת, עוד לא בטוחה איך לנהוג אחרי שהבטחתי דף חדש לכולם, את קפצת כמוצאת שלל רב על הניצחון שלך כביכול, על כך שבסוף נאלצתי להתנצל כמו שדרשת ממני. כשאמרתי שיש לי אישית מה להגיד לך, התחמקת מזה וסירבת להתמודד. אז יומיים עברו, עשיתי סדר במחשבותיי, וכשם שלא ביקשתי ממך להתערב, לא את תקבעי מתי אסיים את השיח ביננו, ולא תשללי ממני את הזכות להגיב. ולעניין. הראשונה שצריכה להתנצל לדעתי זו את, על ההתקפה שלך עלי ועל באג (אני מדברת בשם עצמי בלבד, אם באג חושב אחרת זכותו), על כך שרמזת שאני טיפשה, ועל חוסר ההגינות שלך במסר הארוך האחרון. אני גמרתי יפה את העניין אחרי השיחה עם המנהלת, כולל העניין עם ספי, והדברים יכולים היו להישאר כך, אלמלא ההתערבות מיותרת שלך. על כך נאמר: "יפה שתיקה לחכמים, קל וחומר לטיפשים". ולאומתך אני אסייג את דברי ואומר שאיני רומזת על כך שאת טיפשה, רק שההתערבות הספציפית לא היתה חכמה במיוחד. מאחר ופתחת את הפצע שאמור היה להגליד, אומר לך עכשיו שכל שאמרתי לגבי ספי היה שאכן יכולתי לאמר זאת מעודן יותר. לא התנצלתי, אני לא מתנצלת ולא חושבת שטעיתי בעצם הדברים, רק באופן אמירתם. ולגבי באג, כל שאמרתי היה שנוצר ביננו דבר נחמד, יש ביננו עכשיו ידידות וירטואלית ממש נחמדה. את האהבה שלי אני שומרת לבן זוגי וילדי, ואהבה מסוג אחר ליקום ולסובב אותו, ולאנשים שמסביבי שאינם צבועים ומתנשאים. איני הופכת את המושג אהבה לכל כך זול. ואגב התנשאות, ראי את צורת כתיבתך לכל אורך הדרך, הייתי ממליצה לך למתן אותה ולא לדבר גבוה מעל כולם, שכן אין לך בסיס אמיתי לכך. ואחרי שאמרתי את שעל לבי, אקווה שמעתה נקרא בפורום דברים נחמדים בלבד. אחרי שאמרתי את דברי אני מושיטה לך יד לשלום, אם לקחת אותה או לא זו כבר בחירה שלך. ענת.
