החוויות שלי
טיולי שלוליות היו לי מלא, בדרך כלל היה כיף. אבל היה לי טיול אחד שזכור לי לרעה שהיינו צריכים לחצות נחל (בכמה מקומות) ורו פחד להיכנס למים (רו היה אז סייחון ממש צעיר). היו מקומות שהוא אצליח לקפוץ מעל הנחל (לפעמים נחתנו על סוסים אחרים וחטפנו בעיטות) אבל איפה שהיה רחב מידי כולם חצו ורק אני ורו נשארנו לבד מאחור כשרו גם נכנס ללחץ מזה שנישארנו לבד. ניסיתי לרדת ממנו ולחצות בהובלה והוא סירב. בסוף המאמן עלה עליו (אני חציתי ברגל) והוא קיפץ איתו את כל הנחל. אז נתנו לי סוס אחר ורוכב יותר מנוסה עלה על רו ונכנס איתו לכל מקור מים אפשרי (אים סוסים היו יכולים לבכות זה היה השלב שבו רו היה פורץ בבכי
). זה היה טיול קשה גם לי וגם לרו...
היה לנו טיול לים שבו רכבתי על דו. זה היה הטיול הראשון שלה (ושלי) והיא הייתה ממש חמודה. כשהגענו לים עצמו היא רחרחה את המים אבל לא כל כך התלהבה להיכנס אז לא התעקשתי איתה. שאר הסוסים נכנסו ברובם ולא ניראתה שיש להם בעיה עם זה.
שלולית אחרונה להיום: היה גם מקרה שאיזה שלולית טועה נכנסה לרו לתא. והיא החליטה להתמקם בינו לבין האבוס המלא שלו (וכזכור רו פוחד מהן). אני עמדתי בצד, ורו עשה לי פרצוף של "אוי יש לי שלולית בתא
" , והציץ לתאים האחרים וראה שלאחרים אין אורחים בתא, אז הוא התחיל לרחם על עצמו כי "הוא הסוס היחידי עם שלולית
". אחרי כמה דקות הרעב הציק לו, אז ניסה לאיים על השלולית
, אך היא בשלה! נשארה במקום (לא משנה שהוא עשה לה אוזניים, ורקע ברגליים לעברה). בשלב הזה ריחמתי עליו ונכנסתי לתא שלו ועמדתי באמצע השלולית כדי להראות לו שזה לא נורא , אבל אז הוא התחיל להישען עלי ("אמא - קחי אותי על הידיים!!!"), אז יצאתי מהתא כי זאת לא שיטה. בסוף הוא הצליח להעביר את הרגליים הקידמיות מעליה ולאכול (הוא בטח הרגיש נורא אמיץ עם עצמו
). אבל לכל סיפור יש סוף טוב - מהר מאוד הוא מצא במרעה שלולית ממש מסריחה והם נהיו חברים ממש טובים וקשים להפרדה