לא, אין סתירה
אורז משויף ברמה המוגשת היום הוא מוצר די חדש, גם הסושי בר (זה עם הסרט הנע) הוא המצאה חדשה, גם אכול כפי יכולתך הוא קונספט שיווקי די חדש (ביפן, יש מסעדות סושי כאלו, האיכות והטעם מגעילים אבל יש),. אך, מה שחשוב באמת הוא לא רק היותו של האורז המשויף זריקת גלוקוז מהירה לדם, אלא היותו חלק מתפריט האבסה עצמית מעבר לנדרש לגוף לצורך קיומו. זה בתוספת מרכיבי המזון שהזכרתי קודם ובתוספת לחוסר המאמץ הגופני בה לוקים גם היפנים דהיום הם מהווים את הגורם לעליית רמות הגלוקוז בדם המובילות בסופו של עניין לכשל תיפקודי של הלבלב. עד היום קיימות מסעדות ברחבי יפן, אמנם מעטות אבל קיימות, המגישות אוכל יפני מסורתי, מי שאוכל בהן מבין את ההבדל בין המזון התעשייתי המוכר בעולם וגם ברחבי יפן המודרנית כ'תפריט יפני' לבין זה המקורי. אם דבקים בזה המקורי הסיכוי להחשף למחלות שפע כגון סכרת II נמוך מאוד. אגב 2 - לא כל הפחמימות שוות - לדעתי, אין זה מספיק להיות מודע לכך שמזונות פחממתיים הופכים לגלוקוז וזאת מפני שקיימים הבדלים גדולים מאוד בהשפעתם על רמת הגלוקוז בדם (למשל, הידעת שעדיף לאכול בטטה ולא תפ"א?). או דוגמה 2 - הידעת שמנת ציפס מטוגן השפעתה על רמת הגלוקוז בדם רעה פחות מאשר תפ"א מבושל, או שמנת פסטה ברוטב שמן עדיפה על מנה שווה של לחם לבן? או אפילו ש100גרם בגט הופכים לגלוקוז בדם מהר יותר ממנה שווה במשקלה של סוכר ? אלו הם רק דוגמאות בודדות, אפשר ללמוד הרבה מאוד מן האינדקס הגליקמי. שם המשחק הוא צירופים, צרופי המזון הנכונים לא רק יספקו את כל מרכיבי המזון הנדרשים אלא גם יעזרו לנו לצמצם את נזקם של האחרים. אגב 3 - אפשר לאכול טוב, אפילו טוב מאוד מבלי להזדקק למרכיבי מזון חסרי תועלת כגון קמח לבן, אורז לבן, פסטה עשויה מקמח לבן או תפ"א. העניין שלי בנושא התפתח לפני קצת למעלה משנתיים כאשר בבדיקת התכנות סכרת הודיע לי הרופא המומחה שלא רק שאני לוקה בתנגודת אינסולין אלא שהתפרצות המחלה בגופי היא עניין של שנים ספורות באם לא אשנה את אורח חיי, בבדיקה חוזרת שנערכה שנה לאחר מכן לא רק שנעלמו הסימנים לכך אלא שאותו מומחה אמר לי שתוצאות הבדיקות מעידות על ערכים מצויינים. כל ההבדל התמצה בשינוי אורח החיים והתזונה.