צרת רבים האם קצת נחמה??
בוליפלג- תודה רבה ששיתפת. אני סובלת בדיוק מאותה הבעייה. עברתי שתי לידות מכשירים (וואקום ומלקחיים-לידה איומה...) וקצת קרעו לי את הצורה מה שניקרא... הייתי בפיזיותרפיה אחרי הלידה הראשונה אבל אחרי השנייה כבר די התייאשתי מזה. כן יש לי תחושות כמו משקולת שרוקדת יחד איתי או משהו כבד שם למטה... עכשיו הסתבר שיש לי את הצניחות שיש לך והבעייה באמת היא בעיקר פסיכולוגית לדעתי. אני כמוך לא סובלת מבריחת שתן אלא מההרגשה שהגוף כאילו בוגד ושאי אפשר לדעת לאן זה עוד יתדרדר. זה כן פגע לי ביחסי מין, אבל בעיקר פגע במצב הרוח שמדי פעם יש לי כמה ימים שאני מרגישה מסכנה, קרבן בלי פתרון, וכל מיני שטויות כאלו. הלכתי לאיזה שיטת טיפול מסויימת ואולי זה יצחיק אותך אבל פשוט התחברתי לתחושות שיש לי כלפי השלפוחית שהיו משהו בין כעס, עצבים ואומללות בגללה. במהלך הטיפול "דיברתי" עם השלפוחית.(טוב עכשיו זה כבר נשמע הזוי לחלוטין אני יודעת) והיא "אמרה" לי שבסך הכל היא עברה התעללות וזה לא שהיא עשתה לי בכוונה או משהו כזה, בקיצור עכשיו אני מרגישה כלפיה חמלה ולא כעס וכן זה עוזר לי לקבל את הגוף שלי כפי שהוא. לא אגיד לך שאין לי ימים של הרהורים בסגנון "למה דווקא לי" אבל בגדול אני חייה עם זה יותר טוב. מבחינה פסיולוגית הרופאה אמרה שניתוח לא מומלץ עד שלא מופיעות בעיות כמו בריחת שתן או צואה, כי ההחלמה קשה וגם יש הרבה סיבוכים. אז אני מציעה לך אם את רוצה לטפל בבעיה הפסיכולוגית שהיא בעייני לא פחות חמורה - את יכולה לפנות אלי במסר ואז אתן לך את פרטי השיטה הזו... חוץ מזה לדעת שעוד מישהי עוברת את זה כמוני זה עוזר לי ואני מניחה שלפחות תחושי עכשיו פחות בודדה עם העניין הזה..את יכולה לפנות אלי במסר מתי שבא לך ואשמח לתמוך בך בימים קשים... תודה רבה שהעלית את הנושא!!!!