מה יהיה...?
- פותח הנושא משנה תורן
- פורסם בתאריך
הפעם הראשונה שלי
בשדאו. נתחיל בזה שהמוסיקה איומה, המקום מלא בהומואים שרובם עוד לא סיימו גנון ושאכן, השירותים לא מתאימים לנשים הגייניות. יצאתי מביתי בירושלים ב 23 ורבע לאחר תיאום מראש עם הספיינבאר ועם החבר לשעבר. בדרך עצרתי להוציא כסף מהקיר ועל מנת לא לצאת פרייאר ולשלם בכניסה מהר מהר חניתי באדום לבן. הגעתי למקום בדיוק ב 12. הסלקטור (זה סלקטור זה?) עיקב אותי עוד דקה, לפני שנכנסתי ישירות ללוע הקופה. הקופה דפקה 30 שקל על הפרייאר (30-). נכנסתי פנימה. "יו, כמה הומואים" היתה המחשבה הראשונה שעברה לי בראש. הלשעבר התעכב ואני המתנתי עוד כמה דקות בסבלנות שיגיע ויחזיק לי את היד. הלשעבר לא איחר מדי. הוא הגיע (10+) ומיד אחר כך פגשתי את הספיינבאר ואת המאי (20+). השוס של הערב היה ההכרות שלי עם משנה תורן (100+). הגיע הזמן באמת. המוסיקה היתה נוראית (100-) החבר´ה היו קטנים מידי לטעמי (10-) ובניגוד לאופייני לי הרגליים נשארו תקועות חזק על הקרקע. קיילי וזבל אינסטרומנטלי נוסף דאגו לתקוע אותי עם הבירה ועם הלשעבר שהגיע שיכור לחלוטין. למרות הכל היה שם דווקא מישהו שמצא חן בעיני. חשבתי להמשיך איתו לאן שהוא. לשאול או לא לשאול? החלטתי שכן. ניגשתי ושאלתי. הוא נאלץ לקום מוקדם בבוקר (האם זה התירוץ האולטמטיבי היום?) ולכן זה לא ילך. יצאתי אידיוט. הלכתי הביתה אחרי פרידה מהספיינבאר, מהמאי ומהמשנה תורן שהתחפפו מהמקום זמן קצר אחרי הריינינג מאן (שיר דפוק בפני עצמו). הלשעבר שלי כבר הלך הביתה קודם לכן מפאת שיכרותו ועתה היה תורי לעזוב. יצאתי והלכתי לכיוון האוטו. אין אוטו. כוס אמקק ערס, זה לא היום שלי. תפסתי מונית:"קח אותי למגרש הגרירה". הנהג לקח עבור השירות 20 שקל (20-) (הוא בכל זאת צריך להתפרנס) והוריד אותי במגרש המזויין. ניגשתי לפריקאסט המטונף של העירייה. הפקיד המשועמם והרדום נמלא לפתע חיים. בעליצות הוא שאל לסוג, צבע, ומספר הרכב. "כמה זה?" שאלתי בחשש. "בשבילך 250 שקל." בן זונה סיננתי בלב, אבל לא היה לי מצב רוח אז לא קיללתי אותו בפרצוף. הוא שמח לבשר לי שהם מקבלים כרטיס אשראי. שילמתי ונסעתי לדירתו של הלשעבר. כמובן שלא היתה חנייה. אחרי הסתובבות של חצי שעה מצאתי מדרכה אדומה לבנה שהתאימה לגודל הרכב באופן פלאי. העמדתי את הרכב שם והתחלתי לצעוד לכיוון דירת הלשעבר. נכנסתי פנימה. מצאתי את השיכור שהיה גם אפוף משינה מוטל על המיטה, בקושי מצליח לברך אותי לשלום. נכנסתי למיטה כשעקרון ה"בלי ידיים" הוא המנחה את סידור השינה החדש ביננו. התכסתי בסמיכה. לפתע קיבלתי נשיקה בכתף. הייתי חייב לגמול בנשיקה משל עצמי. מעגל האלימות נמשך. עקרונות לחוד ומציאות לחוד. קמתי מוקדם בבוקר להזיז את הרכב וחזרתי לישון. בצהריים הצליח הלשעבר שלי לגרור אותי לחוף של ההומואים. לא רחוק מאיתנו ישב בחור שנראה ממש סבבה. החלטתיע לעשות מעצמי צחוק שוב פעם וניגשתי אליו. אני: "אני הולך לעשות לעצמי פאדיחה אז בוא נגמור עם זה מהר". הוא:"im sorry but i don´t speak hebrew" אני: יש לך עט? הוא: למה אתה שואל (באנגלית) אני: אני רוצה לתת לך את המספר שלי. הוא: למה? אני: אההה.....אהאאא....לא חשוב. אחרי שסיימתי לעשות את הפאדיחה היומית שלי, נסעתי לחגוג את שבועות בחיק המשפחה ואחרי זה למסיבה ירושלמית סטרייטית למהדרין. עכשיו אני שיכור וכותב שטויות. מחר יבוא אלי ככל הנראה האקס המיתולוגי שלי שלא ראיתי כבר שבועיים. אני מתרגש. למרות הכל אני במצב רוח טוב. לא יודע למה. אני מבואס אבל במקביל אני שם זין. החלטתי שאם אני אעשה מעצמי צחוק כל יום פעם אחת לפחות, מתי שהוא זה חייב לעבוד, וכוס אמא של כולם. סקיפ.
בשדאו. נתחיל בזה שהמוסיקה איומה, המקום מלא בהומואים שרובם עוד לא סיימו גנון ושאכן, השירותים לא מתאימים לנשים הגייניות. יצאתי מביתי בירושלים ב 23 ורבע לאחר תיאום מראש עם הספיינבאר ועם החבר לשעבר. בדרך עצרתי להוציא כסף מהקיר ועל מנת לא לצאת פרייאר ולשלם בכניסה מהר מהר חניתי באדום לבן. הגעתי למקום בדיוק ב 12. הסלקטור (זה סלקטור זה?) עיקב אותי עוד דקה, לפני שנכנסתי ישירות ללוע הקופה. הקופה דפקה 30 שקל על הפרייאר (30-). נכנסתי פנימה. "יו, כמה הומואים" היתה המחשבה הראשונה שעברה לי בראש. הלשעבר התעכב ואני המתנתי עוד כמה דקות בסבלנות שיגיע ויחזיק לי את היד. הלשעבר לא איחר מדי. הוא הגיע (10+) ומיד אחר כך פגשתי את הספיינבאר ואת המאי (20+). השוס של הערב היה ההכרות שלי עם משנה תורן (100+). הגיע הזמן באמת. המוסיקה היתה נוראית (100-) החבר´ה היו קטנים מידי לטעמי (10-) ובניגוד לאופייני לי הרגליים נשארו תקועות חזק על הקרקע. קיילי וזבל אינסטרומנטלי נוסף דאגו לתקוע אותי עם הבירה ועם הלשעבר שהגיע שיכור לחלוטין. למרות הכל היה שם דווקא מישהו שמצא חן בעיני. חשבתי להמשיך איתו לאן שהוא. לשאול או לא לשאול? החלטתי שכן. ניגשתי ושאלתי. הוא נאלץ לקום מוקדם בבוקר (האם זה התירוץ האולטמטיבי היום?) ולכן זה לא ילך. יצאתי אידיוט. הלכתי הביתה אחרי פרידה מהספיינבאר, מהמאי ומהמשנה תורן שהתחפפו מהמקום זמן קצר אחרי הריינינג מאן (שיר דפוק בפני עצמו). הלשעבר שלי כבר הלך הביתה קודם לכן מפאת שיכרותו ועתה היה תורי לעזוב. יצאתי והלכתי לכיוון האוטו. אין אוטו. כוס אמקק ערס, זה לא היום שלי. תפסתי מונית:"קח אותי למגרש הגרירה". הנהג לקח עבור השירות 20 שקל (20-) (הוא בכל זאת צריך להתפרנס) והוריד אותי במגרש המזויין. ניגשתי לפריקאסט המטונף של העירייה. הפקיד המשועמם והרדום נמלא לפתע חיים. בעליצות הוא שאל לסוג, צבע, ומספר הרכב. "כמה זה?" שאלתי בחשש. "בשבילך 250 שקל." בן זונה סיננתי בלב, אבל לא היה לי מצב רוח אז לא קיללתי אותו בפרצוף. הוא שמח לבשר לי שהם מקבלים כרטיס אשראי. שילמתי ונסעתי לדירתו של הלשעבר. כמובן שלא היתה חנייה. אחרי הסתובבות של חצי שעה מצאתי מדרכה אדומה לבנה שהתאימה לגודל הרכב באופן פלאי. העמדתי את הרכב שם והתחלתי לצעוד לכיוון דירת הלשעבר. נכנסתי פנימה. מצאתי את השיכור שהיה גם אפוף משינה מוטל על המיטה, בקושי מצליח לברך אותי לשלום. נכנסתי למיטה כשעקרון ה"בלי ידיים" הוא המנחה את סידור השינה החדש ביננו. התכסתי בסמיכה. לפתע קיבלתי נשיקה בכתף. הייתי חייב לגמול בנשיקה משל עצמי. מעגל האלימות נמשך. עקרונות לחוד ומציאות לחוד. קמתי מוקדם בבוקר להזיז את הרכב וחזרתי לישון. בצהריים הצליח הלשעבר שלי לגרור אותי לחוף של ההומואים. לא רחוק מאיתנו ישב בחור שנראה ממש סבבה. החלטתיע לעשות מעצמי צחוק שוב פעם וניגשתי אליו. אני: "אני הולך לעשות לעצמי פאדיחה אז בוא נגמור עם זה מהר". הוא:"im sorry but i don´t speak hebrew" אני: יש לך עט? הוא: למה אתה שואל (באנגלית) אני: אני רוצה לתת לך את המספר שלי. הוא: למה? אני: אההה.....אהאאא....לא חשוב. אחרי שסיימתי לעשות את הפאדיחה היומית שלי, נסעתי לחגוג את שבועות בחיק המשפחה ואחרי זה למסיבה ירושלמית סטרייטית למהדרין. עכשיו אני שיכור וכותב שטויות. מחר יבוא אלי ככל הנראה האקס המיתולוגי שלי שלא ראיתי כבר שבועיים. אני מתרגש. למרות הכל אני במצב רוח טוב. לא יודע למה. אני מבואס אבל במקביל אני שם זין. החלטתי שאם אני אעשה מעצמי צחוק כל יום פעם אחת לפחות, מתי שהוא זה חייב לעבוד, וכוס אמא של כולם. סקיפ.
I loved your story
That was helarious!!!! and also I loved all of the stories that you guys wrote about the shadow..... I miss the shadow......unfortnately this summer I won´t be there but hopefully i december and skip, as my mom used to tell me "mi shemitbayesh.....mityabesh" so don´t worry, keep on trying at least you have the guts to try....I have guys staring at me here and stupid me I run away.... I´m retarded, one day I will look back! hang on there
That was helarious!!!! and also I loved all of the stories that you guys wrote about the shadow..... I miss the shadow......unfortnately this summer I won´t be there but hopefully i december and skip, as my mom used to tell me "mi shemitbayesh.....mityabesh" so don´t worry, keep on trying at least you have the guts to try....I have guys staring at me here and stupid me I run away.... I´m retarded, one day I will look back! hang on there
סקיפ - שים לב../images/Emo18.gif
"נתחיל בזה שהמוסיקה איומה" "המקום מלא בהומואים שרובם עוד לא סיימו גנון" "המוסיקה היתה נוראית (100-)" "קיילי וזבל אינסטרומנטלי" "הריינינג מאן (שיר דפוק בפני עצמו)." ולחלק האמנותי - "לא לצאת פרייאר" "יצאתי אידיוט" "שהתחפפו מהמקום" "כוס אמקק ערס" "והוריד אותי במגרש המזויין" "לפריקאסט המטונף" "בן זונה סיננתי בלב" "לא היה לי מצב רוח אז לא קיללתי אותו בפרצוף" "אני מבואס" "אני שם זין" "וכוס אמא של כולם" זכותך כמובן לחשוב מה שאתה רוצה. אני אישית הייתי שמח אם היית משתמש במילים קצת פחות, מחוספסות, בוא נקרא לזה. ומה אנחנו צריכים להבין מהכל? שאתה לא מגיע יותר?
"נתחיל בזה שהמוסיקה איומה" "המקום מלא בהומואים שרובם עוד לא סיימו גנון" "המוסיקה היתה נוראית (100-)" "קיילי וזבל אינסטרומנטלי" "הריינינג מאן (שיר דפוק בפני עצמו)." ולחלק האמנותי - "לא לצאת פרייאר" "יצאתי אידיוט" "שהתחפפו מהמקום" "כוס אמקק ערס" "והוריד אותי במגרש המזויין" "לפריקאסט המטונף" "בן זונה סיננתי בלב" "לא היה לי מצב רוח אז לא קיללתי אותו בפרצוף" "אני מבואס" "אני שם זין" "וכוס אמא של כולם" זכותך כמובן לחשוב מה שאתה רוצה. אני אישית הייתי שמח אם היית משתמש במילים קצת פחות, מחוספסות, בוא נקרא לזה. ומה אנחנו צריכים להבין מהכל? שאתה לא מגיע יותר?
משנה היקר
אני מבין שלא אהבת את ההודעה שלי או את הסגנון שלה. זכותך המלאה. אתה מבקר אותי בפומבי על גבי הפורום. לא נעים, אבל גם זכותך (אפשר במסר אישי, לא עולה כסף) מה שכן מפריע לי קצת זה שנדמה לי שהיית עורך לי את ההודעה. אני יודע שלא השתמשתי במילים יפות ואני מניח שבאקדמיה ללשון עברית ושאצל מלכת אנגליה לא היו מתלהבים מביטויים כאלה, אבל בכל זאת, כך הרגשתי ובסגנון הזה החלטתי לכתוב. מותר לך לבלוע את הרוק גם כן, לפני שאתה קוטל אותי בפומבי. לשאלתך בעניין השדאו: אני לא התלהבתי וזה דיי ברור. מצד שני לא אמרתי שאני לא חוזר לשם. לא חשבתי על זה יותר מדי, כך שאני לא יודע לגבי ההמשך. אני מקווה שזה בסדר להתלבט. בכל מקרה, שמחתי לפגוש אותך, ורק בשביל זה היה שווה. סקיפ.
אני מבין שלא אהבת את ההודעה שלי או את הסגנון שלה. זכותך המלאה. אתה מבקר אותי בפומבי על גבי הפורום. לא נעים, אבל גם זכותך (אפשר במסר אישי, לא עולה כסף) מה שכן מפריע לי קצת זה שנדמה לי שהיית עורך לי את ההודעה. אני יודע שלא השתמשתי במילים יפות ואני מניח שבאקדמיה ללשון עברית ושאצל מלכת אנגליה לא היו מתלהבים מביטויים כאלה, אבל בכל זאת, כך הרגשתי ובסגנון הזה החלטתי לכתוב. מותר לך לבלוע את הרוק גם כן, לפני שאתה קוטל אותי בפומבי. לשאלתך בעניין השדאו: אני לא התלהבתי וזה דיי ברור. מצד שני לא אמרתי שאני לא חוזר לשם. לא חשבתי על זה יותר מדי, כך שאני לא יודע לגבי ההמשך. אני מקווה שזה בסדר להתלבט. בכל מקרה, שמחתי לפגוש אותך, ורק בשביל זה היה שווה. סקיפ.
לה לה לה לה
סיכום אירועי שאדו יום רביעי הבעל"ט, אכן שאדו מצפה לנו. אחרי שנת חורף נעימה של ארבע שעות, אנחנו מתעוררים לנו, אני והבח"ל ( מה יש, רק למשנה מותר להפגיז ראשי תיבות?) להתארגנות שאדו. אתם יודעים, הדברים הטריוויאליים, מסקרה, אייליינר, גבות, ציפורניים, תוך דקות ספורות, לא יותר ממאה שמונים, אנחנו מוכנים עם הוודקה רד-בול הראשונה תוצרת בית, ממתינים לחברי ש´, שמגיע לא לפני שאדי האלכוהול ממנו מבשרים על בואו. אנחנו מרימים כוס טקילה חגיגית למען השאדו וחיילי צה"ל, אחר כך אני מנקה את הכוס שש´ זרק הפיל והתפלא נורא שהיא באמת הגיעה לרצפה בסופו של דבר (לא נורא, אני מה אני אעשה עם שש כוסות טקילה? חמש זה מצויין). והנה יוצאים לדרך. הדרך ארוכה היא ורבה, אנחנו מעבירים אותה בהווי קבוצתי, שכולל בעיקר חיקויים של אילנה אביטל ושירה סוערת של "מי מבקשת מיליונר? לא לא/ את החיים לי יסדר, לא לא/ גן שושנים סביב לבית בודד/בית בודד? אני שונאת" ועוד להיטים הגענו לשאדו, המחבקת ובני ביתה כבר ממתינים בחוץ, נכנסנו לפניהם (חי חי) להיכל אפוף העשן והצ´חליאדה. אח, אכן מסיבה של סמבה, קצב טוב וחם בה. המחבקת נכנסה סוף סוף, מלווה במשנה, ספיינבר ואלמונית מבועתת משהו. המחבקת והבח"ל נפלו זה בזרועותיה של זו כחברים ותיקים מזה עשר שניות ופתחו בגירסה המקומית לריקוד מושחת. לעומת זאת האלמונית בפניקה גוברת בעקשות נעצה עקביה ברצפה וסירבה למוש. שיהיה. בינתיים מ´ שימשה כמסמר הערב, כשכל שנייה הגיע דמות עלומה אחרת מאי שם שהיא תאמץ אותו אל חיקה כאמץ אם את תינוקה. מסתבר שסקיפ וביג דיל ומרקו הבליחו להם ונעלמו לתוך אפלת הלילה כלעומת שבאו. השעה מאוחרת, המחשבה הלא מרנינה שמחר יום עבודה מתחילה להעיק, חייבים ללכת. סבב פרידות, דשדוש הביתה, אופטלגינים ולישון איזה קיילי היה
סיכום אירועי שאדו יום רביעי הבעל"ט, אכן שאדו מצפה לנו. אחרי שנת חורף נעימה של ארבע שעות, אנחנו מתעוררים לנו, אני והבח"ל ( מה יש, רק למשנה מותר להפגיז ראשי תיבות?) להתארגנות שאדו. אתם יודעים, הדברים הטריוויאליים, מסקרה, אייליינר, גבות, ציפורניים, תוך דקות ספורות, לא יותר ממאה שמונים, אנחנו מוכנים עם הוודקה רד-בול הראשונה תוצרת בית, ממתינים לחברי ש´, שמגיע לא לפני שאדי האלכוהול ממנו מבשרים על בואו. אנחנו מרימים כוס טקילה חגיגית למען השאדו וחיילי צה"ל, אחר כך אני מנקה את הכוס שש´ זרק הפיל והתפלא נורא שהיא באמת הגיעה לרצפה בסופו של דבר (לא נורא, אני מה אני אעשה עם שש כוסות טקילה? חמש זה מצויין). והנה יוצאים לדרך. הדרך ארוכה היא ורבה, אנחנו מעבירים אותה בהווי קבוצתי, שכולל בעיקר חיקויים של אילנה אביטל ושירה סוערת של "מי מבקשת מיליונר? לא לא/ את החיים לי יסדר, לא לא/ גן שושנים סביב לבית בודד/בית בודד? אני שונאת" ועוד להיטים הגענו לשאדו, המחבקת ובני ביתה כבר ממתינים בחוץ, נכנסנו לפניהם (חי חי) להיכל אפוף העשן והצ´חליאדה. אח, אכן מסיבה של סמבה, קצב טוב וחם בה. המחבקת נכנסה סוף סוף, מלווה במשנה, ספיינבר ואלמונית מבועתת משהו. המחבקת והבח"ל נפלו זה בזרועותיה של זו כחברים ותיקים מזה עשר שניות ופתחו בגירסה המקומית לריקוד מושחת. לעומת זאת האלמונית בפניקה גוברת בעקשות נעצה עקביה ברצפה וסירבה למוש. שיהיה. בינתיים מ´ שימשה כמסמר הערב, כשכל שנייה הגיע דמות עלומה אחרת מאי שם שהיא תאמץ אותו אל חיקה כאמץ אם את תינוקה. מסתבר שסקיפ וביג דיל ומרקו הבליחו להם ונעלמו לתוך אפלת הלילה כלעומת שבאו. השעה מאוחרת, המחשבה הלא מרנינה שמחר יום עבודה מתחילה להעיק, חייבים ללכת. סבב פרידות, דשדוש הביתה, אופטלגינים ולישון איזה קיילי היה
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.