בגלל שמדובר במשהו שהוא הרבה מעבר לכדורגל, החלטתי להביא בפניכם את הכתבה הבאה שבמובן מסוים מהווה משל לכל מלחמה"ע ה-2. על גאווה, גבורה והרבה מעבר-המיתוס האוקראיני,"משחק המוות".
אבל אני כבר משערת שמדובר במשחק של האוקראינים נגד הנאצים בסופו האוקראינים ניצחו על אף שהוזהרו לא לנצח והוצאו למוות. לושה סיפר לי. זה באמת סיפור גבורה. אם אני לא טועה יש גם אנדרטה בכניסה לאצטדיון באוקראינה.
אני לא יכולה אפילו לתאר את מה אני מרגישה עכשיו... ניסיתי לשפוך בבלוג... לא הגעתי אפילו לרבע ממה שאני באמת מרגישה... תנסו, אולי בכל מיקרה משהו, ואף הקטן ביותר, יגיע פה לאנשים... ויחדור עמוק..=( יהי זכרם ברוך. לזכור, ולעולם לא לשכוח.
כל כך קשה.. כל כך שונה.. כל כך לא קל להסתכל את כל תוכניות הטלויזיה, כל הכתבות.. 7 חודשים אני כבר פה אבל חלק ממני עדיין שם, ובטח גם תמיד ישאר (( רק חבל שלא כולם מרגישים אפילו חצי מזה ומסוגלים למחות כפיים בסוף טקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה.. חבל שחלק מסוגלים להתחיל לצחקק באמצע הצפירה.. וחבל שיש כאלה שיכולים לעשות צחוק מדבר כל כך קדוש.. וחבל שאותם האלה במקרה לומדים אצלי בבית ספר (