../images/Emo16.gif שלום חבר
הכרנו לפני יותר משנה. מינימלון אהב אותו ממבט ראשון וכך גם אני. גבוה, גא ומתנשא, כך נראה לעומת כל הפלסטיק שהקיף אותו. חלקכם אף זכה להכיר אותו אישית, גם לכם הוא נראה מתנשא, בשל גובהו ועוצמתו האינטלקטואלית. אך לא מתנשא היה, ביישן ונחבא אל הכלים. המעטים שזכו לזמן איכות במחיצתו, יודעים שיש אמת בדברי. בחודש האחרון הראה סימנים של חוסר שביעות רצון. לא שיתף איתי פעולה בפתיחה ובסגירה. תמים שכמותי, ייחסתי את זה לבוא הסתיו. אולי מזג האויר אינו מוצא חן בעיניו, אולי פשוט קר לו. אבל היום, יום אביבי מושלם, שמש מחממת בדיוק במידה, המון אנשים מאושרים ברחובות, לא היתה לו שום סיבה. ירדנו לים והוא עלץ כדרכו. מצא לו את מיקומו בין הבלונדינית האהובה עליו וכלבה הקטן, לא רחוק מהמקלחות, ממש ליד משטח המטקות. ליבי התרחב, הנה הוא חוזר לעצמו, הוא לא יאכזב אותי, חשדתי בתמימים. כשהשמש החלה לשקוע, והחלנו בהכנת הקפה המסורתית, הוא החל לגנוח. בדקתי שהוא כשורה, ולגמתי מהקפה הכי טוב שיצא לנו העונה. שיחת הנונסנס הנהוגה בזמן שתיית הקפה נמשכה בטונים הרגועים. כמו תמיד. כששקעה השמש ופניתי ללכת, הוא סירב. לא רצה לחזור לעצמו, חרק ויילל, הבד המלכותי שעליו התנופף ברוח הקרה. חברי שראו אותי במצוקתי הבטיחו להחליפו בשבוע הבא, מתנת יומולדת. "הוא עולה רק 35 ש"ח" טפח בידידות רונן של שכמי, יבוא אחר. פסעתי החוצה שהוא בידי, מקופל בכוח, ללא רוח חיים. הנחתי אותו בעדינות ליד הפח הגדול, ליבי לא נתן לי להשליך אותו לתוך הפח. נתתי בו מבט אחרון, ובשמש הצובעת את הים באדום, והלכתי משם וליבי מלא עצב. הכסא שלי 2002-2002 נ.ב. - ושלום גם לך חברה.
הכרנו לפני יותר משנה. מינימלון אהב אותו ממבט ראשון וכך גם אני. גבוה, גא ומתנשא, כך נראה לעומת כל הפלסטיק שהקיף אותו. חלקכם אף זכה להכיר אותו אישית, גם לכם הוא נראה מתנשא, בשל גובהו ועוצמתו האינטלקטואלית. אך לא מתנשא היה, ביישן ונחבא אל הכלים. המעטים שזכו לזמן איכות במחיצתו, יודעים שיש אמת בדברי. בחודש האחרון הראה סימנים של חוסר שביעות רצון. לא שיתף איתי פעולה בפתיחה ובסגירה. תמים שכמותי, ייחסתי את זה לבוא הסתיו. אולי מזג האויר אינו מוצא חן בעיניו, אולי פשוט קר לו. אבל היום, יום אביבי מושלם, שמש מחממת בדיוק במידה, המון אנשים מאושרים ברחובות, לא היתה לו שום סיבה. ירדנו לים והוא עלץ כדרכו. מצא לו את מיקומו בין הבלונדינית האהובה עליו וכלבה הקטן, לא רחוק מהמקלחות, ממש ליד משטח המטקות. ליבי התרחב, הנה הוא חוזר לעצמו, הוא לא יאכזב אותי, חשדתי בתמימים. כשהשמש החלה לשקוע, והחלנו בהכנת הקפה המסורתית, הוא החל לגנוח. בדקתי שהוא כשורה, ולגמתי מהקפה הכי טוב שיצא לנו העונה. שיחת הנונסנס הנהוגה בזמן שתיית הקפה נמשכה בטונים הרגועים. כמו תמיד. כששקעה השמש ופניתי ללכת, הוא סירב. לא רצה לחזור לעצמו, חרק ויילל, הבד המלכותי שעליו התנופף ברוח הקרה. חברי שראו אותי במצוקתי הבטיחו להחליפו בשבוע הבא, מתנת יומולדת. "הוא עולה רק 35 ש"ח" טפח בידידות רונן של שכמי, יבוא אחר. פסעתי החוצה שהוא בידי, מקופל בכוח, ללא רוח חיים. הנחתי אותו בעדינות ליד הפח הגדול, ליבי לא נתן לי להשליך אותו לתוך הפח. נתתי בו מבט אחרון, ובשמש הצובעת את הים באדום, והלכתי משם וליבי מלא עצב. הכסא שלי 2002-2002 נ.ב. - ושלום גם לך חברה.
