נושא השואה
עפר ואפר אנוכי לרגליהם של אלו, שחוו את השואה על בשרם. משום כך אני רוצה לכתוב אבל לא יכול. המלים נעתקות מלשוני. המעט, שאני יכול לספר, הוא, שאני דור שני לניצול שואה. אבי ע"ה עבר את המחראות הנוראים בילדותו אולם שתק כל חייו. רק בערוב ימיו, כאשר היה במצב סיעודי, הסכים לגלות ולו מעט מזעיר מכל שעבר עליו. מצמרר היה לשמוע מפיו את המעט אולם בשום אופן לא יכולתי לקלוט את גודל האסון ואין איש, שיוכל לעשות זאת. בשבוע הבא, ערב יום העצמאות, תפרסם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את מספר תושבי ישראל ובהם כ- 6 מיליון יהודים. עכשיו אפשר רק לןהשוות את גודל האסון לחורבן כל מדינת ישראל. מיש/הו מסוגל לקלוט את זה?! ב"ה יש לנו היום מדינה וצבא וגם אם הדברים אינם מתנהלים בדיוק כפי שצריך להיות, עדיין רחוקים אנו מהמושגים של הימים ההם. אחת השאלות, שהועלו בנושא זה, הייתה: למה??? לאיש אין תשובה לכך אבל ישנם כאלה (מכל הסוגים והמינים), שנהנים להכות על החזה של הזולת דווקא. חלק (קטן ביותר) מהציבור הדתי טוען, שזה בגלל החילוניים (כך הם קיבלו בדוא"ל מפי הגבורה...), וחלק אחר מהצד השני טוען, שהשנאה.לכל השונה עלול להוביל לשואה נוספת, חלילה. אז חלילה לכולנו להיות הדוברים של הקב"ה. אילו היינו מבינים את מעשיו, כבר מזמן היינו נגאלים. אולי הגיע הזמן לבדוק, מי שונא את מי. קל מאוד לדבר על האחר. וכבר היו רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך ועולין לירושלים. הגיעו להר הצפים וקרעו בגדיהם. הגיעו להר הבית וראו שועל יוצא מבית קדשי הקדשים. התחילו הם בוכים ורבי עקיבא מצחק. אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: מקום שכתוב "והזר הקרב יומת" ועכשיו שועלים הילכו בו, לא נבכה?! אמר להם: לכך אני מצחק, מפני הכתוב "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו". וכי מה עניין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני היה! אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה. באוריה כתוב: "לכען בגללכם ציון שדה תיחרש וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער" ובזכריה כתוב: "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים איש על משענתו מרוב ימים". עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה,.הייתי מתיירא, שלא תתקיים נבואתו של זכריה. עכשיו, שנתקיימה נבואתו של אוריה, בידוע הוא, שנבואתו של זכריה מתקיימת. בלשון הזה אמרו לו: עקיבא, ניחמתנו! עקיבא, ניחמתנו! (מעובד ע"פ הגמרא בסוף מסכת "מכות"). מדוע הבאתי קטע זה? רבי עקיבא ראה למרחוק. למרות גורלו האכזר הוא היה אופטימי ובכאופטימיות זאת הוביל אותנו גם, כאשר סרקו את בשרו במסרקות של ברזל. השבר אז היה גדול ביותר. חורבן הבית, שהיה קשה הרבה יותר מהשואה (אנחנו לא נדע לעולם, כי זה התרחש לפני כ- 2,000 שנה). מקום קודש הקודשים, שאליו היה נכנס רק הכהן הגדול ביום הכיפורים הפך ל"ב(ה)מות יער". האבדות בנפש לא נמדדו במיליונים, כי המלחמה הייתה רק בארץ ישראל. עם זאת החורבן של אז בהחלט היה שווה בערכו לכל מדינת ישראל דהיום ובתוספת השברא על חורבן הבית מכאן ההשוואה למראות השואה האיומים. אז מה עוד נותר לנו לעשות? מסופר על הרב קוק זצ"ל, שנשאל, מדוע הוא מקרה אליו באופן מיוחד את פשוטי העם? ענה להם הרב: כידוע, שבית המקדש השני נחרב בגלל שנאת חינם. אני מעדיף "להיכשל" באהבת חינם, שעל ידי כך לא ייחרב הבית השלישי. אנו נמצאים עתה בימי ספירת העומר, שבהם אנו מתאבלים על תלמידי רבי עקיבא, שמתו על שום שלא נהגו כבוד זה בזה. גם כאן התשובה היא: "ואהבת לרעך כמוך" (מתוך פרשת השבוע הבאה). ע"י אהבת חינם נזכה לבניין הבית השלישי וכל ימי הזיכרון והאבל יהפכו ייהפכו לימי ששון ושמחה.