אכן נושא מטוייח
כמוהנדס משוחרר אני יודע כמה הבעיה מטויחת . בבהל"צ (בית הספר להנדסה צבאית) יש ממוצע התאבדויות של לפחות חייל במחזור .(ז"א כל 4 חודשים ). כמעט כולם טירונים ,אני זוכר גם חופ"ל טירונים אחד ,וצוער מצטיין שבוע לפני סיום ההשלמה. המתאבד של המחזור שלי (שאינני זוכר את שמו ) ירה לעצמו כדור בראש בשבת בצהריים,הוא לא היה מנודה ,לא היו לו בעיות בבית ,והוא היה חייל טוב. הוא לא השאיר מכתב ,ולא אמר כלום לאיש ,פשוט נכנס לשירותים טען ,דרך ,פתח ניצרה וירה. איש לא ידע למה . אני לא יודע אם בבט"ר מזכירים אותו בימי זיכרון ,בגדוד לא דיברו עליו . בכלל בבט"ר למרות שהבעיה ידועה ,אף אחד לא דיבר איתנו,ומידי פעם אני שומע על עוד מתאבד בבהל"צ. אחרי יותר משנה וחצי (אולי שנתיים) חבר שלי מהצוות ישב בחדר וראה סרט מלחמה ,פתאום הוא קלט שהצרור האחרון לא נשמע מכיוון הטלויזיה אלה מכיוון הדלת ,הוא רץ החוצה ומיד פנה לשירותים (אינסטיקט של מוהנדס) מיתחת לאחת הדלתות הוא ראה את שלולית הדם ,מישהו(אני לא זוכר מי ) הציץ מלמעלה וראה שכבר אין מה לעשות . צפריר ,בחור בודד ,בלי שום חבר,ההינו אומרים לו שלום בש.ג. הוא היה זורח ,עלה לכמה משפטים על שמירות ,באחרון רגע לפני המשפט (אחרי שכבר היה על א' וכומתה) ,המג"ד ביקש שיחכה כמה דקות,הוא לקח חזרה ת'נשק ,הלך רגע להשתין... הוא לא התלונן(לא שידוע לי) הוא היה שקט מידי כדי להתלונן . כשאני חושב על זה ,אולי היום אני יהיה באנדרטת החיל ,אני יחפש את שמו . יש שנים שמספר ההרוגים בצה"ל קטן ממספר המתאבדים ,וכולנו יודעים שאין שנים עם מעט הרוגים. אני רואה במתאבדים חללים של המערכת ,שכמעט בילתי אפשרי שתתחשב בכל אחד ,אי אפשר לצפות את כל ההיתאבדויות של השתקנים ,ולכן אני רואה בהם חללים שכמעט אי אפשר למנוע. לגבי אלה שריצדו סביבם נורות הזהרה בלי סוף ,אני רואה במפקדיהם אשמים מלאים שצריכים לשבת בכלא ולשלם מחיר כבד על האדישות. כאחד שבא מחיל שכל אחד מכיר מתאבד ,אני מחכה בקוצר רוח שמישהו יעשה עם זה משהו.
כמה עצוב. חיים שנקטפו, צעירים מופלאים שלא יהיו איתנו יותר, שאיבדו הכל באומץ ובגבורה בשביל כ"א מאיתנו. בעתון פרסמו שירי חיילים שנפלו, ורובם היו בני פחות מ20. צביטה. עד מתי? מתי לא נהיה מאויימים עוד במטר ורבע שיש לנו כאן?