יום הזכרון

rigoletto111

New member
צ'מע, מה שאתה לא מבין זה

שלא כולם התברכו באישיות קרימינלית כמו שלי או של הקאצקער ואחרים מפורום קדוש זה, שאם משהו לא מסתדר להם הולכים לקב"ן או עושים משהו מטורף ופותרים את הבעייה. יש אנשים עם אישיות עדינה מדי, מה לעשות.
 
לא הגזמת קצת?

למה אתה נרתע מהתאבדות בצורה כל כך קיצונית? למה זה "מעורר בך תיעוב"? כן, זו בריחה, זו לא התמודדות רצינית ויכול להיות מאוד שהחייל הזה הפסיד חיים עשירים מעניינים וטובים. אבל יכול להיות שלא, כמו הרבה מאוד אנשים שחיים בזבל, סובלים כל החיים ולא מתאבדים רק בגלל שהם פחדנים - פוחדים מהמוות. משתמע ממך שבשום מקרה התאבדות היא לא פתרון אפשרי - נסה לקבל אותה בפחות תיעוב היא בהחלט פתרון לאנשים מסויימים אני יכול להבטיח לך, אם מתישהו אגיע למסקנה שהחיים שלי מנקודה מסויימת והלאה יהיו אומללים, אעשה חסד עם עצמי ואחסוך מהעולם את נוכחותי המטרידה
 

uri80

New member
יצא לי לראות בעבר מישהי

שנאבקה בכל כוחותיה כדי לחיות. יש כאלה שלא רואים טעם בכך, אבל לדעתי היה משהו מאד מכובד ומרשים בכך. במיוחד כשמאבקה נשא פירות בסופו של דבר. לימד אותי דבר או שניים על פרופורציות. מרתיח אותי לראות אנשים שמסוגלים לוותר כך בהנד עפעף על דבר, שערכו עבור אנשים אחרים לא יסולא בפז. מה שמפריע לי בגישה הזו שאתה מתאר - "אנשים שחיים בזבל, סובלים כל החיים" כאילו מדובר באיזו עובדה נתונה מראש, קבועה ובלתי ניתנת לשינוי. מי אמר שהם חייבים בהכרח לסבול? אני לא מאמין בחיים פאסיביים של סבל מתמשך. לא טוב לך? קום ונסה לשנות את המצב. אני לא טוען שהחיים הם מתנה, אושר מתמשך ושאר קלישאות. לא טוען שזה יקרה תוך שניה מהיום למחר, שזה יצליח בהכרח, או שזה יהיה קל, להפך. החיים מלאים גם בסבל ויגון אבל זהו הטבע. חיים עם זה ושואפים לשיפור. אם רע למישהו, הדבר האחרון שיעזור לו זה לשבת בבית, לילל על כך ולבסוף להתאבד. אם המצב לא טוב זה אומר שהגיע הזמן לעשות חושבים, לשבת ולראות מה ניתן לשנות - אולי זה אומר לעבור למקום חדש, לנסות להכיר אנשים חדשים, לשנות מסלול, קריירה, לימודים, לנסות לשנות את עצמך, לצאת מהבית- כל דבר ובלבד שלפחות ינסה. הענין הוא שהחיים הם לא צפויים. יש הפתעות מכאן ועד הודעה חדשה ואינך יודע מה ילד יום. שרון הלך לישון בערב כראש ממשלה וקם בבוקר כצמח. מי היה מאמין לדוגמא שאדם אנמי כמו אולמרט יהיה לפתע ראש ממשלה יום אחד? יש הפתעות, הזדמנויות, כל כך הרבה דברים שכדאי לנסות וגם אם ננסה בכל כוחנו לא נספיק לחוות את כולם בזמן הקצרצר שיש כאן, ואתה דורש ממני להבין את אלה שרוצים לקצר אותו עוד יותר?
 

מותר לי

New member
ובכן...

הוא לא חייב לעלות על ההגה ולא חייב להיות בבית שלו ולא חייב להיות בקרבת בית מרקחת... אבל חייב לשאת נשק, וזה ההבדל הקטן.
 

admor

New member
איזה מושלמים פה כולם

אני עדיין חושב שהפושע פה הוא המפקד לא הנער הרגיש. הוא רצה לחיות ולכן ביקש שלא יתנו בידיו כלי זמין לביצוע ההרג. אני כנראה לא מושלם כמוכם ואני יודע שיש מקרים שלמרות ההגיון הצרוף אני יעשה מעשה שהוא לא חכם כי ה"יצר" גובר. אותו נער ידע כנראה שיש לו אולי עוד שנתים שלש לסבול וחיים שלמים להעביר אח"כ, לכן התחנן לא לקבל את הנשק לידיו.
 

uri80

New member
ברור שהמפקד הוא החולירה כאן

לא נראה לי שתמצא מישהו שיחלוק על זה. בן אדם מנוול. עדיין, אין זה אומר שאני מוכן לקבל התאבדות כמעשה לגיטימי. רחוק מכך.
 

uri80

New member
ועוד נקודה

ראיתי שהרבה נתפסו כאן למילה "לוזר", אבל היא נכונה ומדויקת. אין הכוונה שהנער הוא פושע-הוא סוג של קורבן כאן, אבל המילה לוזר כוונתה למפסידן, וכאן לצערי הוא המפסיד היחיד. אותו מפקד בוודאי נענש. הייתי רוצה לקוות שמדובר בעונש רציני אבל סביר להניח כפי שקורה הרבה פעמים, שבודאי יצא מזה בעונש קל יחסית לצערי. לכל היותר נזיפה, הדחה או מאסר קצר. לאחר מכן הוא יוכל להמשיך בחייו. אותו נער לעומת זאת הפסיד הכל. הפסיד חיים, משפחה, חוויות, טיולים, ילדים,חברים, הזדמנויות. הכל וללא אפשרות חרטה. ההפסד הזה (בלי להתחשב בצער שהמיט על משפחתו) הופך אותו למפסיד העיקרי בסיפור הזה, ולכן למרות המילים הקשות -אינני חוזר בי. עצוב. (וכן, זו היתה בחירה שלו. יש לנו אחריות על הבחירות שאנו לוקחים בחיים. תמיד. לא מאמין בהקלות רגעיות או בהנחות עצמיות)
 
מסכים,ולא מסכים

ילדים בני 19 הם לא משהו שאפשר לשפוט,במיוחד הרגישים. השיבוץ הצה"לי קצת מפספס אותם. מהמחזור שלי,משו כמו 19 אנשים (יחידה קטנה,מה לשות) נשארו רק חמש לוחמים. כל השאר פשוט הפכו לג'ובניקים במהלך השירות. כי חננות שהתקבלו על סמך ציונים גבוהים במתמטיקה וקב"א גבוה (שאומר חיים מרופדים) לא בהכרח מתאימים ליחידת שדה איזוטרית ונטולת הילה. והצבא אמנם יכול להכריח אותם,אבל בסוף הם ימצאו דרך לברוח ("אלרגיה לאבק" "פריצת דיסק" "שבר בעצם הפז"ם" "דלקת בקרום החשק") או שישיגו כל כך הרבה פטורים עד שיהפכו לנטל על המערכת (או כמו שהקצין שלי כינה אותי בחיבה "אוכל החינם שלנו",למרות שמעולם לא השגתי פטור לדבר חוץ מלזקן,וגם אותו זייפתי). ילדים פחות תחמנים עם הורים מקומבנים פחות פשוט סובלים בשקט. מה שכן,אני בעד הטלת סטיגמה של "לוזר" על מתאבדים,לא בגלל שזה נכון,רק בגלל שלחץ חברתי חזק משפיע בהחלט על אחוז ההתאבדויות (קתולים וחרדים,בגלל הטאבו החזק,בקושי מתאבדים).
 

admor

New member
מסכים ומוסיף.

הצבא לוקח את הילדים בגיל צעיר שיש להם הרבה פחות מה להפסיד מכאשר הם בוגרים. אני לדוגמא לקחתי בכוונה תפקיד מסוכן בתחילת שרותי הצבאי מהסיבה הפשוטה כי בתפקיד הזה יצאתי הרבה הביתה (ע"י סינגור מילואינקים שהם בעצם פחדו לצאת הביתה). כשהיה לי הרבה יותר מה להפסיד (במבצע חומת מגן שגם לו בעצם התנדבתי), לא יצאתי בשביל אפטרון הביתה והמתנתי לחופשה יותר ארוכה. הצבא יודע שבגיל הזה ערך החיים כנראה פחות חשוב. זה הגיל שאתה מוכן לסכן את חייך רק למען כומתה אדומה ו"כבוד" מהחברה. לקחת נער בגיל הזה ולצפות ממנו שלא יכנע ללחץ רגעי, שהוא מסכן את חייו ביום יום במארבים ובטשים?
 

בנילה 1

New member
כנראה שזה קיים בכל מסגרת.. ../images/Emo128.gif

דמעות ירדו מעיני בקריאת הכתוב כאן.. כנראה שהדברים קימים בכל מסגרת בה יש הנהלה פיקודית.. כנראה שלא כולם מסוגלים להבין לליבו של אחר.. כנראה שלא כולם יודעים להאזין לפעימות הלב של השני.. אבל למה. אני שואל: למה, למה כולם כן יודעים להאזין לפעימות הלב של עצמם? מדוע כולם יודעים שאסור להבליג מול פגיעה באגו האישי והציבורי שלהם, הם, בעצמם?.. השאלה הזו קשה והיא מחיבת, מחיבת לערכים, מחיבת למוסריות.. מחיבת להפנים שהיחיד שידאג לעצמו הוא אנו.. מחיבת להבין שמסביבנו יש עוד כמה. וכן, גם להם יש לב, גם להם יש אגו, גם להם יש רצונות לא תמיד אנו מוכרחים לרמוס אותם, לא תמיד אנו מוכרחים להכחיד אותם (כן, זה מה שאנו עושים ברמסינו את כבודם ובהשפלתינו אותם ובחוסר היחס האישי שלנו כלפם) הדברים נכתבו כהזדהות עם..
 

אומי5

New member
בדף כמובן לא מפורטת סיבת המוות

כרגיל מייפים דברים ,תוכלי לפרט לנו?
 

Le Fay

New member
מעט. המקום הזה פומבי מדי לשאר.

עיקר הסיפור כמו שמכירה אותו: מ"מ כ"ף חריאת התלבש על חניך במ"כים הנדסאים. זה הצטרף לתקופה גרועה במיוחד בחייו מעוד כמה סיבות, ונגמר רע. רביב היה בחור אופטימי וכריזמטי, יפה (התצלום הזה עושה לו עוול), אינטליגנטי וגבוה מהממוצע, שגדל כבן יחיד במשפחה חד-הורית והיה בבת עינה של אמו. הוא ניגן בגיטרה, קרא הרבה, גם שירה ופילוסופיה, התנדב בחצי תריסר מקומות ואירגן את המסיבות הכי שוות של המחזור שלו. רבות מהבנות בעירוני ט' היו כרוכות אחריו, אחת מהן, אהודה במיוחד ולא קוטלת קנים בזכות עצמה, היתה החברה שלו. אה, ועד הגיוס היתה לו רעמת תלתלים מרשימה, והוא היה פציפיסט. העניין הוא שרוב הפציפיסטים של אז ראו חובה לעצמם להתגייס כמו כולם, גם כשהיו בנים יחידים ויכלו להיות ג'ובניקים, רק ביקשו שיבוץ במקצועות שלא מחייבים לירות בבני אדם; והצבא בדרך כלל הראה להם מה דעתו על פציפיזם וניסה לשבור אותם. זו היתה המדיניות, והם היו חייבים להיות עמידים כדי לשרוד (יגאל ארנס, למשל, ניקה כל השירות בתי שימוש וצבע גזעי עצים בצריפין). סיפרו לי שהמ"כ שהיה לרביב בקורס ההתלבש עליו כי הוא היה קנדי לבנבן ויפה נפש. זה שהוא עשה את העבודה באימונים ובפעילות המבצעית בלי להתפנק לא עזר. הוא נטפל אליו באימונים, ירד עליו בפני כולם וריתק אותו בכל הזדמנות, כמו שמ"כ בקורס יכול. מתישהו במהלך הקורס, החברה מגיל 16 עזבה אותו, יש אומרים כי נשבר לה לחכות ליציאות הנדירות של שניהם, יש אומרים כי הכירה מישהו בבסיס שלה. לצד זה היתה פעילות שוחקת, פינוי ציר ממוקשים אחרי השטפונות, הרבה לילות רצופים בלי שינה והרבה טרטורים (אז גם טרטורים לשמם נחשבו לגיטימיים). אבל הקש לפני האחרון היתה להערכתי הפעולה הלילית בלבנון. הקורס שלו יצא לפעולה מעבר לגבול, זה היה הרבה לפני שכתבו על פעולות כאלה בעיתונים. הוא סיפר שאמרו להם בתדריך לא לירות בנשים ובילדים, אבל בחושך אי אפשר היה לראות, רק לשמוע את הצעקות שבאו אחרי קולות הנפץ, ובשלב הזה זה היה או הם, או החברים מהקורס. הוא התחיל להתערער אבל המ"כ לא הירפה. אנשים שהיו איתו בקורס אמרו שהוא ממש דחף אותו לקצה, זה כנראה היה חייב להתפוצץ איכשהו. אז זהו, שזה בדיוק מה שקרה. לא היכרתי אותו מקרוב, אבל לדעתי הוא עשה עד אז לפחות שני דברים שבשום פנים ואופן לא יכול היה לחיות איתם אחר כך. לאחד משניהם שלחו אותו, והאחר לא יצא כמו שהוא תיכנן אותו. למיטב ידיעתי הוא לא ירה בעצמו, אלא פוצץ את עצמו: עניין מקצועי, אתה יודע; ואי אפשר להחטיא.
 

אומי5

New member
אא.. כן אני יודע

כמו שכתבתי גם אני עסקתי בחבלה. אבל עדיין אני לא מסוגל להבין ,אולי שפר מזלי שחיי נפלאים ואולי שפר מזלי שאני מתמודד עם בעיות,אני מכיר אדם אחד שאני לא בטוח שעדיף לו להמשיך לחיות הוא סובל מדברים שלעולם לא יעברו ,אבל עדיין אני חושב שהוא חייב לנסות.(והוא מדבר לא פעם על התאבדות)
 
למעלה