CrazyGirl22
New member
../images/Emo16.gif זה נגמר ../images/Emo7.gif
היום (10/6/2007) בסביבות השעה 13:45 כלבתנו האהובה צ'אפה איננה. הדמעות לא מפסיקות לזלוג, דבר לא מנחם ופשוט רע.... צ'אפה הייתה בת 15 וחודשיים וחצי במותה. וגם ברגעיה האחרונים הייתה עדיין הכלבה הכי חמודה, בעלת קסם אישי רב ופיקחית מאוד. אני חושבת שהיא הבינה כל מה שקורה וזה רק הקשה על ההחלטה הנוראית. לאחר יומיים אשפוז, עם אינפוזיה וקטטר, לא היה שיפור ממשי. היא לא אכלה (למעשה כבר קרוב לשבועיים), שתתה ואח"כ הקיאה והייתה תשושה מאוד. עדיין, הכלבה הזאת הייתה עקשנית ואהבה את החיים - היא קשקשה בזנב כששמעה אותנו, השתפשפה בנו, ליקקה אותנו ואהבה אותנו. הלב נקרע כשצריך לקבל החלטה. מצד אחד התקווה, הסירוב להיכנע וחוסר יכולת להאמין שזה אכן הסוף. אולי עוד בכל זאת, אולי עוד יום. אבל אז חושבים מעט קדימה ועצוב: כשל כליות ללא התאוששות, הקאות, לא אוכלת (מריחה, רוצה, אבל לא אוכלת) ובנוסף גרורות סרטניות בכל הגוף. גם אם תהיה התאוששות: לכמה זמן והאם תהיה משמעותית? או תלווה בסבל נוסף. והיא סובלת. החלטנו שאנו אוהבים את צ'אפה מספיק בשביל לטפל זה הכי טוב גם בסוף. היא מתה על המגבת שלה, שאהבה והכירה עם כל משפחתה לידה, כשמלטפים אותה ומדברים אליה. היא טושטשה תחילה ונרדמה תוך שתי דקות. נחירתה הקלילה, שאנו רגילים אליה כל כך נשמעת רק בקושי, אבל היא ישנה, הוקל לה וטוב לה. אחר כך הייתה הזריקה האחרונה.לא יכלנו לעזוב אותה, גם לא אחר כך. לא את הכדור שיער החמוד הזה, הפיקח ואהוב כל כך. היא איננה ואנו לא יכולים להאמין, איך היא לא תהיה כאן? לא תסתובב ליד השולחן בזמן אוכל? תנחר ליד המיטה כל לילה? תנבחר כשחוזרים? צ'אפה אהובה, הייתה זו זכות גדולה להנות ממך 15 שנים. עברת איתנו הכל: שמחה ועצב והיית חברה וחלק בלתי נפרד מהמשפחה. עשינו כמיטב יכולתנו: כשרופא אחד נראה לנו שויתר מוקדם מדי לקחנו לאחר וזה נתן לך עוד שנה. ממנה נראת מאושרת. לא רצינו שזמנך איתנו יהיה רק בשבילנו.ככה (כבתמונה בה עד בתשנתיים או 3 בערך) נזכור אותך - יפהיפייה, מיוחדת, מלאת חיים, פקחית ועקשנית. אוהבים אותך ותמיד זוכרים אותך, כלבתנו האהובה. יהי זכרך ברוך
היום (10/6/2007) בסביבות השעה 13:45 כלבתנו האהובה צ'אפה איננה. הדמעות לא מפסיקות לזלוג, דבר לא מנחם ופשוט רע.... צ'אפה הייתה בת 15 וחודשיים וחצי במותה. וגם ברגעיה האחרונים הייתה עדיין הכלבה הכי חמודה, בעלת קסם אישי רב ופיקחית מאוד. אני חושבת שהיא הבינה כל מה שקורה וזה רק הקשה על ההחלטה הנוראית. לאחר יומיים אשפוז, עם אינפוזיה וקטטר, לא היה שיפור ממשי. היא לא אכלה (למעשה כבר קרוב לשבועיים), שתתה ואח"כ הקיאה והייתה תשושה מאוד. עדיין, הכלבה הזאת הייתה עקשנית ואהבה את החיים - היא קשקשה בזנב כששמעה אותנו, השתפשפה בנו, ליקקה אותנו ואהבה אותנו. הלב נקרע כשצריך לקבל החלטה. מצד אחד התקווה, הסירוב להיכנע וחוסר יכולת להאמין שזה אכן הסוף. אולי עוד בכל זאת, אולי עוד יום. אבל אז חושבים מעט קדימה ועצוב: כשל כליות ללא התאוששות, הקאות, לא אוכלת (מריחה, רוצה, אבל לא אוכלת) ובנוסף גרורות סרטניות בכל הגוף. גם אם תהיה התאוששות: לכמה זמן והאם תהיה משמעותית? או תלווה בסבל נוסף. והיא סובלת. החלטנו שאנו אוהבים את צ'אפה מספיק בשביל לטפל זה הכי טוב גם בסוף. היא מתה על המגבת שלה, שאהבה והכירה עם כל משפחתה לידה, כשמלטפים אותה ומדברים אליה. היא טושטשה תחילה ונרדמה תוך שתי דקות. נחירתה הקלילה, שאנו רגילים אליה כל כך נשמעת רק בקושי, אבל היא ישנה, הוקל לה וטוב לה. אחר כך הייתה הזריקה האחרונה.לא יכלנו לעזוב אותה, גם לא אחר כך. לא את הכדור שיער החמוד הזה, הפיקח ואהוב כל כך. היא איננה ואנו לא יכולים להאמין, איך היא לא תהיה כאן? לא תסתובב ליד השולחן בזמן אוכל? תנחר ליד המיטה כל לילה? תנבחר כשחוזרים? צ'אפה אהובה, הייתה זו זכות גדולה להנות ממך 15 שנים. עברת איתנו הכל: שמחה ועצב והיית חברה וחלק בלתי נפרד מהמשפחה. עשינו כמיטב יכולתנו: כשרופא אחד נראה לנו שויתר מוקדם מדי לקחנו לאחר וזה נתן לך עוד שנה. ממנה נראת מאושרת. לא רצינו שזמנך איתנו יהיה רק בשבילנו.ככה (כבתמונה בה עד בתשנתיים או 3 בערך) נזכור אותך - יפהיפייה, מיוחדת, מלאת חיים, פקחית ועקשנית. אוהבים אותך ותמיד זוכרים אותך, כלבתנו האהובה. יהי זכרך ברוך
