דדו ...

../images/Emo16.gif דדו ... ../images/Emo32.gif

אבי, שיחיה, מתקשר על הבוקר. קולו לא כתמול שלשום. אני מבחינה בניואנסים שלו. "מה קרה?" אני שואלת. וכבר יודעת בעצמי את התשובה. "סנדו נפטר". סנדו היה החבר הכי טוב של אבי, שיבדל"א, מאז היותם בני 19. יחד למדו באוניברסיטה, יחד חרשו לילות ארוכים לבחינות, יחד נרדמו על המחברות, איתו עישן אבי את הסיגריה הראשונה ... יחד סבלו כיהודים בתקופת השואה ובתקופת הקומוניסטים ברומניה. וגם יחד השתובבו כבחורים, עם חברות וחברים. והמשיכו להיות חברים גם בארץ. סנדו היה רופא ילדים. גם רופא הילדים שלי ...אחד מזכרונות הילדות הראשונים שלי הוא שאני שוכבת במיטת התינוקות שלי, על גחוני, ישנה או סתם עוצמת עיניים, ופתאום מרגישה שמסתכלים עלי. אני פוקחת את העיניים, וסנדו ואשתו מביטים בי במבט מלא התלהבות ... בתור פעוטה לא יכולתי לבטא את השם "סנדו", אז קראתי לו "דָדוּ", ובזכות זה הוא זכה לכינוי חדש ... סנדו היה חולה בשנתיים האחרונות. היום הוא סיים את דרכו בעולם הזה. הכאב גדול. והצער על הכאב הרב כל כך שאבי, שיבדל"א, חש. והוא כל כך סגור, ומפנים. ואני מנחשת את כאבו, וכואבת גם אותו.
ד"ר אלכסנדר קלמנט רורליך. יהי זיכרו ברוך.
 

Ofra m

New member
לא פשוט לאבד אדם

שהיה יקר לאביך ולך, אנשים כמוהו מחזירים אותך לעבר,לתקופה שהיתה ולא תחזור, מבינה את כאבו של אביך,תחזקי אותו. נשיקות עופרה.
 
למעלה