דדו ...

לונה..

New member
אח, הלב.

מצטערת שזה מגיע כל כך מאוחר, אבל חשתי חובה להגיב. אני מאוד מזדהה עם התחושה הזו, של לאבד מישהו שכל כך הרבה מזכרונות הילדות שלך קשורים בו. זה אף פעם לא קל, כמו כל דבר שקשור במוות ופרידות. אני מעדיפה להביט אחורה, על הזכרונות הקסומים הללו, ולנצור אותם עמוק עמוק בתוך הלב. וכל פעם כשקשה, להתרפק עליהם בנחת ולהנות מהעובדה שהיתה לך את הזכות לחלוק עמם את חייך, ואת הילדות בעיקר (מבחינתי זו אחת התקופות הקריטיות בחיים). האנשים שמקיפים אותך בילדות הם אלו שבונים אותך כאדם מבוגר, לדעתי. ואם זכית באנשים כאלו נפלאים, אז זכית בגדול. קבלי חיבוק ממני, הא. אוהבת אותך.
 
למעלה