זרקתי היום את כל החמץ
במעשים ובמילים , הקלה עצומה לא עוד מכתבים כאן שלא נשלחו לכם - "משפחתי היקרה " היום הכל נאמר לכם וזעקה ששמורה בתוכי קרוב לשנתיים השתחררה לה לחופשי צרחתי לכם בכאב הכי עמוק שיש בי "אתם נטשתם אותי "!!!! אז אל תצפו שהשנה אני אשחק בהצגה הזו ששמה "משפחה " . לא עוד . משפחה שנפגשת פעמיים בשנה פעם אחת באזכרה ,פעם נוספת בחג פסח . ואיפה הייתם כל השנים ? איפה הייתם בשמונה שנים האחרונות ? בין אזכרה לליל הסדר ..איפה הייתם ?!! ואת הכל , הכל , הכל אמרתי אחרי הרבה זמן שלא הענקתי לעצמי את הדבר שעבורו בעצם קיים החג הזה - החירות להיות אני ולומר כל מה שאני חשה .החירות לומר במעשה ובמילים מבלי להיות משועבדת למניפולציות רגשיות או למה יגידו .. היום - היום זו אני . השנה החלטתי שאתם לא ראויים לי . לא ראויים שאשב שם עם חיוך מזויף ואעמיד פנים שהכל בסדר והמשפחה הזו קיימת . היא לא . היא מתה לפני שמונה שנים המשפחה היחידה שהיתה לי ,אבא שלי . אתם ? אתם גרועים מאנשים זרים איפה הייתם כשאיבדתי את קורת הגג ?! איפה הייתם כשרעבתי לחם ?! כן ..אני יודעת מהי חרפת רעב "משפחה יקרה " וזו אכן חרפה . אך החרפה הגדולה מכולן היא - אתם שנטשתם אותי פצועה רעבה במקום זר ללא איש לפנות אליו שזעקתי לכם ואוזניכם היו אטומות וליבכם קר מאבן . אישה זרה הביאה לי אוכל ! אני ..שיש לי משפחה נותרתי נטושה כמה טוב היה היום לצרוח מולכם את המילים האלו "נטשתם אותי ושום שום ארוחת חג עם 18 מנות לעולם לא תפיג את הכאב או תכהה את הצלקת לעולם לא אשכח שמעולם לא הייתם עבורי לא בשמחה ולא בדמעות " אתם לא ראויים שאשב עימכם היום . שנים שכל מה הגעתי אליו עשיתי זאת בשתי ידיי גם כשהייתי לתקופה קצרה בתהום הכי שחורה בחיי אתם לא הייתם שם ! גם כשהייתי במרומי האושר אתם לא הייתם שם ! פעמיים בשנה באזכרה ובליל הסדר אתם נזכרים בי למה? כי ההצגה חייבת להמשך ? מה יגידו המוזמנים ? אז היום הורדתי את המסך על הההצגה העלובה שלכם . ושיחררתי את עצמי מהרבה אכזבה כאב דמעות ומילים - שנאמרו . היום אחרי שנים אני נותנת לחג הזה את המהות הכי אמיתית שקיימת בו עבורכם זה לילה אחד בו תחייכו תאכלו מנה אחרי מנה תטאטאו הכל מתחת לשטיח , כמו שנהגתם שנים . עבורי הלילה הזה כשיקראו בהגדה "מה נשתנה הלילה הזה .." אני אדע שהלילה השתנה הדבר החשוב ביותר - אני . לקח לי שנים של מסע של פציעות של דמעות של אכזבות ..של שתיקה ללמוד לשחרר את המילים ולומר ללא חשש את - הכל . מאום לא שמרתי זרקתי הכל , בפניכם . אתה - שמתיימר לקרוא לעצמך אח שלי היום הבנת שאחותך הקטנה היא בן אדם היום הבנת במעשה אחד שלי - שכאן נגמרה ההצגה עלובת הנפש שלך ,שאני לא אספוג יותר ולא אשתוק יותר שאני לא אחייך חיוך מזויף בכדי שאתה תוכל להציג את הצגת המשפחה מול פני האורחים והמוזמנים . וכשישאלו אותך הערב היכן אחותך - האם תענה בכנות ? שנטשת את אחותך הקטנה כבר לפני שנים .שאין לך זכות להקרא אח שלי . את - שמתיימרת להקרא אמא שלי גם לך נאמרו היום כל המילים . איפה היית שצעקתי לך שאני גוועת ??!! איפה היית כששכבתי פצועה בלי נפש חיה קרובה לידי ?!! איפה היית כשבכיתי לך שתבואי ?!! אמרתי לך היום שיש מישהי אחת חשובה - וזו אני אני לא אשחק בהצגת החג שלכם כפי שביקשת "תעשי זאת בשבילי " גמרנו לשחק ! לא אעשה בשבילך דבר שאין אני שלמה עימו היום אני משתחררת מהמניפולציות שלך . השתחררתי . ואת עמדת מול המילים שלי - ושתקת . כי מה כבר יש לך לומר ? נטשת את הבת שלך בתהום הכי שחורה .. מה כבר יעזור לילה הסדר אה? ולך - שאת המתנה היחידה בכל "המשפחה " אחותי , אמרתי תודה שקיבלתי אותך ,שיש לי אותך אני ואת , מעולם לא כתבתי לך כאן כי אין לי צורך הכל אני יכולה לומר לך .. גם כמה שאני אוהבת אותך אמרתי היום גם לאישה שהולידה אותך ..אמרתי לה " שיש לי רק תודה אחת לומר לה , שעשתה לי אחות " ולך - האדם שמילא וממלא את חיי ,אבא שלי היום אחרי שמונה שנים זרקתי ..דבר מה ששמור עימי מאז שאתה אינך שמרתי לי את המעיל הישן שלך . לפעמים כשהיה לי ממש עצוב הייתי מוציאה אותו מהשקית ,בהתחלה היה לו עדיין את הריח שלך והייתי מחבקת אותו חזק חזק .. זרקתי אותו היום ,את המעיל שלך . הבנתי שאני לא זקוקה לדבר חומרי בכדי לחבק אותך ולאהוב אותך הבנתי שהענקת לי דברים כל כך חשובים ,אני כבר לא זקוקה למעיל שלך פחדתי שנים שאם אזרוק אותו תבוא פרידה סופית ,כל עוד משהו שלך נמצא איתי היתה בי הרגשה ..שזה לא פרידה , נתתי לך היום אבא חירות , שיחררתי את האחיזה ..בכאב בדמעות ובלב מלא אהבה אין לי צורך במעיל , יש לי אותך לתמיד איתי . הנפש שלי היום חוגגת לה חירות