חרדת פסח

[אטיוד5]

אם כך, לכי לרופא

 

[gali 3]

זה היה ברצינות..

 

[טירמיסו]

../images/Emo157.gifחרדת פסח

כבר חודש שלם אני בהיכון, אבל הנה זה בא. איך מעלימים את השבוע הבא מעל פני האדמה? ניסיתי למצוא אלטרנטיבה מחוץ לבית, אבל משפט המחץ של אמא שלי עורר בי רגשות אשם קשים: "מה? עדיף לך להיות במשפחה אחרת ולא בבית שלך?". שבוע שעבר ההכרזה שלי שכנראה אעדר בחג, עברה בשקט. אני רק מדמיינת לעצמי את הפרצופים שאבא שלי יעשה כשישמע.. יש לו יכולת הבעה מגוונת במיוחד, כמו לכל פאסיב אגרסיב מצוי. אני לא מרגישה זכאית להרגיש במשפחה בעייתית שמצדיקה את הרצון שלי לא לאהוב, לרצות לברוח. האלטרנטיבה שלי היא אירוח במשפחה של מכרה מהאינטרנט. אני אפילו לא מכירה אותה, רק יודעת שהיא אדם נחמד. ולבלות יומיים שלמים במשפחה זרה? אני מרגישה מסכנה. זה לא משהו שקורה לאנשים שיש להם משפחה עם הורים אכפתיים. קשה לי להיות במחיצתם, אומלל לי אתם, אבל הם אכפתיים. אני רוצה להרגיש שלמה עם זה שמותר לי להרגיש רע בבית. האמת, זה לא יעזור שמישהו מבחוץ יגיד לי, אני צריכה לקבל את זה בעצמי. האם האינדיקטור הוא הרגשת הסלידה האישית שלי? זה מספיק? אני חושבת שאני יודעת מה עליי לעשות, אבל זה בכל זאת קשה לי. שונאת את הלבטים האלו כל חג מחדש, עת ערך המשפחה מועלה על נס. אמי הפולניה דוגלת בד"כ במשפט האלמותי "תעשי מה שטוב לך", אבל הפעם כנראה זה נסדק. אני מנסה לדאוג לעצמי, אבל קשה לי עם זה שרע לי במשפחתי שלי עצמי. זה לא תקין. זה לא אמור לעבוד ככה.

 

[giulietta]

קודם כל

אני לא מבינה את השאלה האם מותר לך להרגיש רע בקרב משפחתך. זו לא שאלה של מותר או אסור. זו עובדה! המשפחה שלך בעייתית בעינייך, יש לך רצון לברוח ממנה וכנראה שיש לך סיבות טובות לכך. אגב, זה יפתיע אותך אם אומר לך שאינך הראשונה ואינך האחרונה? רבים היו, ישנם, ויהיו במצב דומה לשלך. משפחה לא בוחרים. מה שמנחם, קצת, זה לזכור תמיד שזה מצב זמני, שיום יבוא ותהיה לך חלקת האלוהים הקטנה שלך בה את תנהלי את הענינים לפי הבנתך. לגבי פסח הממשמש ובא ומאיים עלייך כל כך, אני קוראת שאת לא שלמה עם האפשרות לא להיות בבית בחג. האם משום שאת חסה על רגשותיהם של הורייך או משום שאת חוששת מתגובתם? ולמה החרדה? בסך הכל חג. לא מדובר בעוצר. האם אינך יכולה להיות מחוץ לבית בין ארוחה חגיגית אחת לזו שאחריה? כלומר, תפרקי את כל השבוע הארוך הזה לחלקים חלקים, ותתמודדי עם כל חלק בנפרד. יתכן שתגלי שזה פחות מבהיל מאיך שזה נראה. ויש, כמובן, את האפשרות באמת לא להיות בבית בחג. מה המחיר הראלי של זה?

 

[טירמיסו]

תודה על התגובה

אני מניחה שגם את יודעת שבמצבים כאלו יותר ממה שהשכל מבין, הרגש לא תמיד מצליח להדביק את הפערים. האופציה של לנטוש באמצע לא קיימת טכנית. אני דתייה, ואין לי בעירי מקום שניתן להגיע אליו ברגל, כך שזה או הכול או כלום. ובאמת שהמחיר לא כזה גדול, נראה לי שמנת "מחוות הפנים" שבה אזכה לפני החג, אם בכלל, שווה את התחושות שילוו אותי אם אשאר. לכן החלטתי כפי שכתבתי כבר למטה.

 

[gali 3]

ואני חשבתי שדתיים הם אנשים חמים..

במיוחד בפסח..

 

[אלי ו.]

דתיים הם אנשים

יש חמים יש קרים ויש פושרים.

 

[אטיוד5]

אם זאת חרדה ממש

אז הייתי מיעץ לך לקחת את הרגליים. אם זאת רק אי נוחות, תסבלי בשקט.

 

[טירמיסו]

למה רק חרדה פסיכוטית נחשבת בעיניך?

(אם לזה התכוונת) אין ערך לרגשות פחות קיצוניים?

 

[אטיוד5]

אני לא פסיכיאטר

לא יודע מה זאת חרדה פסיכוטית לעומת חרדה לא פסיכוטית. אם את פוחדת מהמצב, ולא משנה אם מקור הפחד הזה רציונאלי או בלתי ראציונלי (זה מה שאני מבין תחת ה"פסיכוטי" שלך), ואם את חושבת שיהיה לך ממש רע מאוד במחיצת המשפחה, אז אני מציע לך להדיר רגלייך מהסדר המשפחתי.

 

[gitta]

אטיוד היקר

השאלה היא מה עדיף, לברוח מהבעיה או להתמודד איתה? היא הרי לא תיעלם מעצמה וגם בשנה הבאה ואחריה יהיה פסח. בארה"ב חרדת חגים כזו מתרחשת בתקופת חג המולד, בקרב רווקים בעיקר, וכבר יש ספרות מקצועית ענפה בנושא זה.

 

[צימעס]

אפשר לברוח עכשיו

ולטפל במצב מיד אחרי החג, כשעובר הלחץ. למשל - הרי יהיה קשה לה לדבר עם אמא שלה בצורה שקטה, כשמה שהכי חשוב לאמא שלה זה שטירמיסו תהיה נוכחת בחג הקרוב. *** מותר להשחיל "בדיחת גויים"? (בטח סיפרתי אותה פעם) נוצרי מתקשר להורים שלו מהקולג' - "תראי, אמא, לא אוכל להגיע לחג השנה". אמא - "לא נורא, אולי בשנה הבאה".

 

[מוּסקט]

יש לי רק שאלה אחת

מה את רוצה? (ואל תגידי שאת רוצה שההורים שלך ישתנו כי זה - את יודעת - לא ריאלי).

 

[טירמיסו]

אני יודעת

מה אני רוצה. למה הצגת לי את השאלה הזו? והשאלה אינה קנטרנית, מעניין אותי מה רצית לומר.

 

[מוּסקט]

לפני שאומר

אני רוצה לדעת מה באמת את רוצה. להתלונן זה דבר אחד, להגיד מה רוצים ולהחליט אחר כך מה עושים זה דבר שני.

 

[טירמיסו]

אז ככה

אני רוצה להתנתק מההורים שלי, ובחודשים האחרונים אני פועלת למען זה, אבל כנראה לא ביעיות מספקת, כי אני מרשה לעצמי להיות בררנית, למרות שאולי זה נוגד את האינטרסים שלי. צורך נוסף הוא הידיעה (או אולי בעצם ההרגשה, כי זה צד רגשי יותר משכלתני), שיש לי הצדקה לסלידה שלי מהוריי. יכול להיות שזה נורמלי שארגיש אי נוחות, כי הרי בכ"ז הם הוריי. הצורך הזה קטן, ובד"כ הוא מסתדר מעצמו. כתבתי פה לא משום שחיפשתי מענה לצרכים הנ"ל, אלא כי הייתי מוטרדת ורציתי לדבר על זה, ואולי גם לקבל סימפטיה. אני לא חושבת שזה נקרא "להתלונן" כפי שכתבת, גם אם התכוונת לאפשרות שאני רק מדברת ולא עושה דבר כדי לפתור את בעיותיי. ואני כבר החלטתי. בליל הסדר אני לא אהיה בבית. גם אם האלטרנטיבה שלי אינה נפלאה, ונושאת בחובה אי נעימויות של מקום זר, הרי שהיא נעדרת מהמתח הנפשי שמלווה אותי בביתי.

 

[מוּסקט]

ברכותי

וברוכה הבאה לתכנית ההתנתקות (מההורים, מההורים, מה חשבת?!)

 

[טירמיסו]

אז צדקתי בהבנת כוונותייך?

 

[מוּסקט]

נדמה לי שכן ../images/Emo13.gif

 

[צימעס]

לא נסדק

מאז ומעולם, ההמשך של המשפט "תעשי מה שטוב לך" היה "ואת יודעת מה אני חושבת על זה, ושזה לא יצא לך מהראש כל זמן שתא עושה מה שטוב לך".