המון ../images/Emo51.gif
(שוב)..
הצצתי כאן בפורום בעבר ואף כתבתי מילה או שתיים... מאז ומתמיד ריקודי בטן קסמו לי, עוד כילדה-נערה, אך לא הייתה לי גישה מכיוון שרק לאחרונה העניין התפתח וחוגים וסדנאות נפתחו ברחבי הארץ וההיענות מדהימה. גם אצלנו, כאשר נפתח החוג, נשים מכל קבוצות הגיל מצאו עצמן מתאהבות בחוג וצמאות לדעת. כפי שאז סיפרתי, לפני מס' שנים הייתה לי פריצת דיסק איומה אשר הובילה לניתוח בגב והחלמה של שנים, הכאבים מעולם לא פסקו והיו לי בקרים שלא יכלתי לשרוך נעליי לבד או אם היה נופל משהו מידיי פשוט לא יכלתי להרים אותו, שלא לדבר על הילדים, כמה וכמה בקרים שהם אחרו לבית הספר מכיוון שהיה לי קושי לנהוג וזה היה מאמץ עילאי ועל המורות היה להבין כי אני אחרי ניתוח בגב, הפיזוטרפיה לא הועילה במיוחד כי אם לאותו רגע, קיבלתי אחת לשבוע זריקות וכדורים לכאבים מדי יום ואז הרופא אמר לי, עזבי הכל, את הזריקות את הכדורים ואת הפיזיוטרפיה אם את מוצאת חוג לריקודי בטן זה הטיפול הטוב ביותר עבורך. ואכן, למזלי נפתח בדיוק חוג בישוב בו אני מתגוררת, נרשמתי, אני חייבת לציין שלאחר השיעורים הראשונים הייתי חוזרת עם כאבי גב - אך לא מאותו הסוג שהייתי רגילה אליו, כאב של קבוצות שרירים שמעולם לא הופעלו ואף התנוונו עם הזמן כי פחדתי להפעיל אותם שמא יכאב לי. עם הזמן וההתמדה, התרגול בבית, נהייתי גמישה יותר ויכלתי להגיע לביצוע של סיבובי אגן (סובב עולם) שמי בכלל חשב שאוכל להניע אותו? כיום אני מתעוררת בבקרים כשאני לא סובלת מאותם כאבים וחוסר התנועה שפקדה אותי אז, אזור המתניים והאגן נראה הרבה הרבה יותר טוב ממה שציפתי, אימונים הם היו מאמץ לא קל עבורי, כל הניענועים המרץ הקאורדינציה והשליטה בגוף, המפתח והקוד הוא אימון, תרגול, לא לוותר - גם כשזה נראה שזה לא אפשרי, שכואב, והיו לי רגעים שכמעט זנחתי הכל, לא יכלתי. אם ישנם היום בקרים כואבים - וישנם שכאלה, בודדים, אני פשוט מתרגלת עם האגן תרגילים מסויימים, והתרגיל מגמיש את עמוד השדרה מקל ומפיג את הכאב. מלבד כל זאת, הריקוד לכשעצמו הוא יפה, הוא נשי, כל אחת יכולה, ללא קשר לגיל או למבנה גוף. לפני כשנתיים כמעט איבדתי את הוריי בהפרש של שמונה חודשים אחד מהשני, היא הייתה בת 52 - והוא בן 56. היא מבעייה בלב והוא במחלה שהתפרצה בעקבות מותה. כאב נפשי של התייתמות משני ההורים בכמעט חצי שנה לא יכול להיות מובן למי שלא היה שם, התסכול, הזעם, החלל שנפער בלב בנשמה, הלבד, והזכרונות הקולות החלומות שקורעים את הנשמה מביאים לאי חשק לכלום. אספתי את עצמי, למעני, למען משפחתי, חזרתי לחוג, ובכלל למכון כושר, מצאתי פורקן ב"להתיש" את הגוף, להכנס לתוך המקצבים ולא לחשוב על כלום. אני צמאה לדעת, ללמוד, גם כי מבחינה רפואית חיזוק השרירים המקיפים את עמוד השדרה השכיחו ממני את כאבי הגב, גם כי אני מוצאת נחמה בריקוד, וגם כי זה יפה, זה נשי, זה מלבב לעיניים. את מרגישה שאת יודעת עוד משהו. אמנם אני רק מתלמדת, אך אני מאמינה שהתמדה, כח רצון יביאו אותי לרמה די טובה. שבת שלום
ובוקר טוב ותודה.
