[Yuval Y]

ברוכה הבאה, לירון ../images/Emo140.gif

אני מבין שאת בארון, ואת לא בהכרח סטרייטית... אני מקווה שאיש לא יעשה לך outing, דבר שהוא גם לא מוסרי... איך לדעתך המשפחה שלך תקבל אותך במידה ותספרי?

 

[מונולוגים מהווגינה]

יובל הי../images/Emo13.gif

שמעתי על הפורום הזה ע"י אורי 0 שהמליץ לי וקיבלתי את ההפנייה אליו דרך הורות הומולסבית. למרות שזה נושא שאני מדברת עליו עם אנשים שונים שאני איתם יותר בקשר תכתובתי וגם עם אחי, שלאחרונה קיימנו שיחה רצינית של גילויים, חסר לי הממד של לדעת לא רק על הילדים ועל אנשים שעוברים זאת אלא גם האספקט של איך מתמודדים עם "היציאה" או דברים בסגנון הזה האנשים שקשורים ובעיקר ההורים. איני נכנסת להגדרות, זה לא בגלל התחמקות מהנושא זה בגלל תהליך שאני עוברת קצת אולי בגיל מתקדם, אמנם אני רק בת 23 אך העניין של המשיכה המינית זו סוגייה שעוסקים בגיל מוקדם יותר בד"כ, בגיל ההתבגרות בעיקר ממה שאני יודעת. איני יודעת בוודאות איך זה יתקבל והעניין שמקשה על כך זה לא רק אני, זה גם אחי, 2 מתוך 3 ילדים, מה הסיכוי לכך אה? מה שגרם לי לתהות בעניין של גנטיקה אך ממה שאני יודעת אין שום תשובות חד משמעיות אלא אם יש לך חידושים. איך יכולים הורים להתמודד עם 2 ילדים, או אולי 1.5 (כי אני כאילו לא מרגישה שייכת בלבדית לסטרייטיות וגם ללסביות) בעלי נטיות מיניות לבני מינם? מניסויים וטעייה ובדיקות לגבי דעותיהן של הורי, ידוע לי כי מדובר בתפיסות, אני חושבת שהמילה המתאימה היא ניאנדרטלים (טוב אולי אני מגזימה), תפיסות אלו התעצבו בגלל כל מיני ארועים אישיים שקרו במשפחה שאיני רוצה ו/או מורשית להכנס אליהם. בקיצור, תשובתי אינה טובה, איני חושבת שהיו מנשלים (אני לא מדברת מבחינה כספית-כלכלית, זה לא מה שחשוב לי וזה לט שאנחנו מיליונרים או משהו, מומצעים אלא מבחינה רגשית-משפחתית) אותנו אבל איני יכולה להיות בטוחה מה יהיה, אני ואחי מתגוררים בבית, מטעמי נוחות כלכלית, אני סטודנטית ואיני יכולה להרשות לעצמי ממש לעבור דירה וזה נוח מהרבה בחינות לגור בבית אך זה יוצר גם חיים לחוצים עם חוסר פרטיות במידה והרבה הסתרה ושקרים מה שאני והוא (אחי) שונאים ואם הורי היו יודעים אולי היו מגרשים אותנו או היו עושים את חיינו לגהנום איננו יודעים בוודאות. מה שכואב לי זה שאחי חושב על כך שלהורי יצאו ילדים "דפוקים" שכאילו מביישים את המשפחה, איני מבקרת אותו אבל לחשוב בנוסף על כל מיני קשיים שיש לנו עוד יש את "זה", חבל שהחיים כל כך קשים למי שקצת שונה. סליחה עם קצת הארכתי יתר על המידה אך כנראה נכנסתי לשטף שקשה לעצרו.

 

[ת ה ל ה]

כל הכבוד לירון

על האומץ לכתוב בפורום. כואב לי כל פעם מחדש לשמוע מילדים הומואים ולסביות על החרדה העמוקה שלהם מהתגובה של ההורים. נכון עבור הרבה הורים הגילוי על הנטייה המינית של הילד הוא הלם. גם לי זה היה כך כאשר הבן שלי סיפר לי בפעם הראשונה. ונכון רובנו לא ממש יודעים איך להתחיל ולהתמודד עם המציאות החדשה. אבל ילדים - ההורים שלכם אוהבים אתכם - ובסופו של דבר מקבלים אתכם ומחבקים אתכם גם אם זה לא קורה מיידית [והרבה פעמים זה כן קורה מיידית]. אל תשארו בארון, אל תקבלו את המציאות של חיי סוד, צאו והרימו ראש בגאוה על מה שאתם ומי שאתם. ובואו לתהל"ה, אנחנו כאן לעזור.

 

[מונולוגים מהווגינה]

../images/Emo51.gif לך תהלה.

כפי שאמרתי ליובל המצב אינו כל כך קל כשמדובר ב-2 ילדים וכשההורים מאוד קשים ואנטי בעיניין. בכל אופן פרטתי יותר על הדברים בתשובה ליובל ואם יש לך מה להוסיף או אולי אפילו לחלוק אני אשמח. דרך אגב, מה היו דעותייך בנדון לפני היציאה של בנך ואם תוכלי קצת לספר עליו ועל הנסיבות, רקע מה שתוכלי, אני מסוקרנת ומעוניינת מאוד לשמוע סיפורים ואולי ללמוד מזה ו/או לשאוב מכך כוחות. ושוב תודה, לירון.

 

[ת ה ל ה]

יש לנו הורים לשניים

בתהל"ה, יש אם לשתי בנות לסביות בחיפה וכמובן שאת מוזמנת להתקשר בטלפון, ראי פרטי התקשרות באתר שלנו. את גם מוזמנת לקרוא שם על כל הנושא של ההתמודדות של ההורים עם היציאה מהארון וגם של הילדים. באופן כללי הענין לא פשוט וממש קשה לתת עצה חד משמעית מתי זה טוב להחשף בפני ההורים. יש כאלה שטוענים שלא תמיד זה כדאי מיידית ויש כאלה שאומרים שבכל מקרה עדיף לספר מאשר לחיות בשקר. אני תומכת בדעה השניה מתוך הרגשה שהאהבה של ההורים תתקיים בכל מקרה, לפחות כך זה היה איתי ועם בני. לשאלתך, לא היתה לי כל דעה בנושא ההומואיות לפני שבני סיפר לי, כי זה פשוט לא היה חלק מחיינו. כאשר סיפר לי ההרגשה הראשונה שהציפה אותי אחרי השוק הראשוני היתה כאב לב עצום על מה שהוא עבר כל השנים הללו שהתמודד עם הנושא בעצמו ולבדו. איזו הרגשה איומה של בדידות ופחד משך שנים ארוכות. מול הסבל הזה לי כאם אין כל זכות לבוא ולהתלונן. גם אם לא פשוט לקבל, בסופו של דבר החיים שלו ושל כל הצעירים ההומואים, הרבה יותר קשים ומסובכים ויהיו כך גם בהמשך לנוכח המציאות ההומופובית הקיימת, מאשר החיים שלנו כהורים. ואני רואה את הקבלה של בני לא רק כאקט של אהבה כלפיו אלא גם כחובה שלי כאם שילדה אותו והביאה אותו לעולם. קראי גם באתר בנושא הגנטיקה יש שם גם פרסום של יועצים ומטפלים שהם gay friendly ויתכן וכדאי לשניכם לפנות אליהם. יש גם יעוץ כזה באוניברסיטה וזה עולה הרבה פחות.ודעי שאנחנו כאן בשבילך ובשביל אחיך וכמובן בשביל ההורים. כל טוב דליה

 

[מונולוגים מהווגינה]

תודה על התמיכה והעצה, ריגשת אותי

 

[ערבהאיןקץ]

אני ערבה, לסבית, בת 40, אמא ל-3

חיה בר"ג עם אישתי , ושמחה תמיד להזדמנות לספר לילדים ולהורים, שאפשר להיות לסבית (או הומו) ולהקים משפחה חמה ומאושרת.

 

[babushka]

שלום -שמי נחמה כל הזמן

ואוהבת להתהדר בכינוי בבושקה , זה מפני שאני באמת כבר סבתא לשני זאטוטים בני שלוש וחצי- ושנתיים וחצי של הבת הבכורה. יש לנו ארבעה ילדים, שתי בנות (הגדולה הנשואה והקטנטנה-עדיין סטודנטית) ובינהן שני הבנים. את המושג: -' יציאה מהארון' , שמענו רק לאחר שנודע לנו שהבן (הגדול)- הומו. הוא עצמו סיפר לנו על כך לפני כשנה - שנתיים (איך שהזמן עובר כל כך מהר), האמת היא שגם קודם שמנו לב שהוא לא מבלה כמעט - ושאין לו 'חברה' (שלא כמו אחיו שהסתובב תמיד כמו 'תרנגול' בין חברותיו- וכיום הפך את עצמו לחלוטין ונעשה דתי- חרדי ונכנס לישיבה ולומד רק תורה - וגם מצב זה עלול לגרום למשבר לא קטן אצל הרבה הורים חילוניים לחלוטין כמונו). את הערב שבו 'הושיב אותנו' הבן , והוציא את אשר על ליבו וסיפר לנו את העובדה - על היותו הומוסקסואל - אני חושבת שאזכור תמיד. אני אזכור תמיד- את התחושה של "מוח ריק ללא מחשבות- או לחלופין- מוח מפוצץ ממחשבות מבלי לדעת איזו מחשבה ואיזו שאלה תפרוץ קודם החוצה" - אני אזכור תמיד - את הפנים של הבן ואת כל גופו מתוח כמיתר שעומד להתפקע - בזמן שהוא ציפה לתגובה שלנו- אנחנו ההורים. אני אזכור תמיד את עיניו של הבן עוברות במתח במבטים פעם אלי ופעם לאבא - מחכות לתגובה מצידנו - ואנחנו - (למרות שהוא הזהיר אותנו מפני הבשורה הקשה ) - עמדנו בגבורה במשימה - למרות שהמילים שלנו יצאו בקושי מגרון נוקשה - אבל בהחלט ללא כעס וללא תרעומת וללא שום תגובה רעשנית או בכיינית (כניראה שמפני תגובות כאלה פחד הבן )- ולכן חיכה עד גיל שלושים כמעט בכדי להוציא אותנו מהתקווה לראות אותו מקים משפחה רגילה - (וכי למה מחכים באופן טיבעי- כל ההורים??) התרעומת היחידה שהיתה לי אליו- אז באותו ערב- "מדוע הוא חיכה כל כל הרבה שנים 'בתוך ארון' -כפי שאמר שקוראים למצב של אי גילוי הסוד, והוא חי בכל כך הרבה קשיים ופחדים של "מה יגידו ההורים" .... ואנחנו - ההורים כל כך אוהבים אותו - ותמיד אהבנו - גם אותו (שלא בחר להיות הומו- אבל מקבל את עצמו כמו שהוא , וגם אנחנו ככה) וגם אוהבים את שאר ילדינו (גם את זה שבחר 'להפוך עצמו לחרדי' - ואנו מקבלים באהבה - 'זה-מה-יש') למרות שצריכים להסתגל . בחרתי לספר לכולכם (נחמד שפגשתי בכם) - לבן שלנו יש בן זוג , ואנו מקבלים אותו כבן אהוב נוסף , ומאחלת להם - שהחברה והחוק - יקבלו אותם ושחייהם לא יהיו קשים יותר מאשר לזוגות רגילים אחרים. בברכה - נחמה

 

[colourful]

ריגשת

עד דמעות. תודה.