זברה כתומה 19
New member
../images/Emo140.gif תודה לכולכן
אני יודעת שמסורתית שם ההודעה צריך להיות "אנחנו בבית", אז אכן – אנחנו בבית ! לגבי הלידה אין לי הרבה מה לומר, לא בגלל שאין לי על מה להתלונן אלא בגלל שעוד לא נפלו האסימונים האמיתיים, אלו ששייכים לתהליך הארוך שהביא בסופו של דבר ללידה הטובה הזאת. אני בעיקר רוצה לומר לכן תודה. אימצתי את הפורום הזה כפורום "שלי" הרבה לפני ההיריון הנוכחי. חשבתי אז, ואני יודעת את זה בוודאות היום – שפורום הורות הוא ההוכחה שכל אישה עלולה לחוות אובדן אבל שאפשר לקחת את האובדן לכל מיני מקומות, וכאן יודעים לזכור את האובדן ובו בזמן להמיר את הכאב בקרני אור שיאירו ויחממו נשים אחרות שעדיין לא זכו בהורות אחרי האובדן שלהן. והתערובת השמחה-עצובה של ההודעות שסביב ההודעה שלי משקפות את המציאות המורכבת הזאת. אז תודה על כל האור והחום שקיבלתי וירטואלית, במסר ובמציאות בשנה ומשהו שאני כאן. תודה לכל מי שתמכה, החזיקה אצבעות ושלחה אנרגיות טובות. תודה לכל מי שכתבה ושיתפה על עצמה – מהסיפורים שלכן הבנתי שוב ושוב שאני לא לבד עם כל הפחדים ואת האומץ להמשיך בדרך. והתודה הכי גדולה לכל מי שהצחיקה אותי בתקופת ההיריון הזה. הצחוק שבפורום הזה הוא הוא הנשק הסודי והיעיל מכל. ובכוונה אני לא מזכירה שמות (למרות שבוודאי ברור לכן שכפולנייה יש לי פנקס מסודר לגבי תרומתה הסגולית של כל אחת ואחת מכן בשמירה על שפיותי). אני לא מזכירה שמות כי כשמדובר על חברות (גם בשורוק וגם בחולם מלא) המכלול תמיד תמיד תמיד גדול מסך חלקיו. ולסיום רוצה רק להגיד שאומנם לא הספקתי לאסוף רשימה מסודרת של תפילות לקראת הלידה אבל חשבתי עליכן, על הסיפורים והתקוות והשמות של מי שאני מכירה ועל מי שאני פחות מכירה ואפילו על מי שקוראות כסמויות (כי אם הן קוראות דווקא כאן אז בטח יש סיבה...) חשבתי ואיחלתי לכל אחת את "הלידה הטובה" שלה, במועד ובעיתוי הנכונים, בין אם לידה של תינוק, של קריירה, של זוגיות או סתם של שגרה מבורכת. עם הגיל וההורמונים אני נעשית רגשנית, אז אפסיק כאן לפני שארטיב את המקלדת. יאללה חברות, רק בשמחות
אני יודעת שמסורתית שם ההודעה צריך להיות "אנחנו בבית", אז אכן – אנחנו בבית ! לגבי הלידה אין לי הרבה מה לומר, לא בגלל שאין לי על מה להתלונן אלא בגלל שעוד לא נפלו האסימונים האמיתיים, אלו ששייכים לתהליך הארוך שהביא בסופו של דבר ללידה הטובה הזאת. אני בעיקר רוצה לומר לכן תודה. אימצתי את הפורום הזה כפורום "שלי" הרבה לפני ההיריון הנוכחי. חשבתי אז, ואני יודעת את זה בוודאות היום – שפורום הורות הוא ההוכחה שכל אישה עלולה לחוות אובדן אבל שאפשר לקחת את האובדן לכל מיני מקומות, וכאן יודעים לזכור את האובדן ובו בזמן להמיר את הכאב בקרני אור שיאירו ויחממו נשים אחרות שעדיין לא זכו בהורות אחרי האובדן שלהן. והתערובת השמחה-עצובה של ההודעות שסביב ההודעה שלי משקפות את המציאות המורכבת הזאת. אז תודה על כל האור והחום שקיבלתי וירטואלית, במסר ובמציאות בשנה ומשהו שאני כאן. תודה לכל מי שתמכה, החזיקה אצבעות ושלחה אנרגיות טובות. תודה לכל מי שכתבה ושיתפה על עצמה – מהסיפורים שלכן הבנתי שוב ושוב שאני לא לבד עם כל הפחדים ואת האומץ להמשיך בדרך. והתודה הכי גדולה לכל מי שהצחיקה אותי בתקופת ההיריון הזה. הצחוק שבפורום הזה הוא הוא הנשק הסודי והיעיל מכל. ובכוונה אני לא מזכירה שמות (למרות שבוודאי ברור לכן שכפולנייה יש לי פנקס מסודר לגבי תרומתה הסגולית של כל אחת ואחת מכן בשמירה על שפיותי). אני לא מזכירה שמות כי כשמדובר על חברות (גם בשורוק וגם בחולם מלא) המכלול תמיד תמיד תמיד גדול מסך חלקיו. ולסיום רוצה רק להגיד שאומנם לא הספקתי לאסוף רשימה מסודרת של תפילות לקראת הלידה אבל חשבתי עליכן, על הסיפורים והתקוות והשמות של מי שאני מכירה ועל מי שאני פחות מכירה ואפילו על מי שקוראות כסמויות (כי אם הן קוראות דווקא כאן אז בטח יש סיבה...) חשבתי ואיחלתי לכל אחת את "הלידה הטובה" שלה, במועד ובעיתוי הנכונים, בין אם לידה של תינוק, של קריירה, של זוגיות או סתם של שגרה מבורכת. עם הגיל וההורמונים אני נעשית רגשנית, אז אפסיק כאן לפני שארטיב את המקלדת. יאללה חברות, רק בשמחות
