../images/Emo14.gif
לא יודעת אם זה המקום...אבל זה הסיפור שלי... שנים בניתי חומות והשקעתי בלחזק אותן... לא האמנתי שאי פעם יבוא מישהו שיראה אותי.. שיגלה מי אני ומה אני שווה...ואז הוא בא.. כמו רעם ביום בהיר משום מקום הוא הגיע וניסה לסחוף אותי אבל החומות שלי עמדו חזק חזק... והוא עקשן עם הראש בקיר.. "בקשה אחת אני מבקש ממך... תפסיקי לפחד ותורידי את החומות..." לקחתי אויר ונתתי לו להיכנס לתוך חיי ולתוך ליבי .. נתתי לו לראות את האור שבי שהיה כבוי מאחורי חומה.. באמצע פאב מלא עד אפס מקום עומדים ומתנשקים.. ובאותו הרגע (חשבתי שזה קורה רק בסרטים) היינו רק אנחנו שנינו על פני האדמה.. רק אנחנו והתשוקה שבינינו. ברעש עצום קרסה החומה.. ונתתי לו את כולי... נתתי לו את ליבי .... ואז הגיעה השיחה... "אף בחורה שיצאתי איתה לפניך לא מגיעה לקרסוליים שלך.. את מדהימה את יפייפיה.. אני רואה אותך ואני נדלק... אבל .... לא רוצה את הקשר הזה..." בלי הסבר ובלי מילה נוספת.. הוא לקח לי את החיוך.. נופלת לתוך תהום והתחתית לא מגיעה.. דיברתי שאלתי.. וזה ההסבר היחיד שקיבלתי.. "אני יודע שאני אתחרט אבל אני לא רוצה את הקשר.." ועדיין כל פעם שמבטו נח עליי עיניו יורות ברקים ואור שלא ראיתי מימי.. אז מה לעזאזל קרה פה? איך בן אדם מסוגל להגיד שהוא מרגיש שוהוא יודע שהרגש יכול רק לגדול כלפי ועדיין לבחור ללכת???? איך עושים דבר כזה ? אני גם יודעת איך הוא דיבר עליי עם חברים.... הקסמתי אותו והוא אותי..ועדיין הכל נגמר.. ריקנות כזאת לא חשתי מימי ...ולא רוצה להרגיש יותר בחיים... בכיתי צעקתי.. התפללתי.. וכלום לא השתנה... אז עם כל הצער אני בוחרת לא להרגיש יותר.. אני בוחרת להקים חומה.. יותר גבוה יותר חזקה ובטוח יותר עמידה...לא רוצה להוריד אותה יותר לעולם... רוצה לבד.. לא רוצה בחיים יותר לחוש. לא רוצה להתאכזב.. הלב שלי סבל מספיק.. מתנתקת והולכת.. הוא הפסיד מישהיא שיכלה להאיר את חייו שלא היו קלים בכלל .. ואני .. אני הפסדתי אהבה שהאמנתי שכה מגיעה לי... לא מפסיקה להאמין ... רק לא רוצה יותר.. לא רוצה לזכור יותר..
לא יודעת אם זה המקום...אבל זה הסיפור שלי... שנים בניתי חומות והשקעתי בלחזק אותן... לא האמנתי שאי פעם יבוא מישהו שיראה אותי.. שיגלה מי אני ומה אני שווה...ואז הוא בא.. כמו רעם ביום בהיר משום מקום הוא הגיע וניסה לסחוף אותי אבל החומות שלי עמדו חזק חזק... והוא עקשן עם הראש בקיר.. "בקשה אחת אני מבקש ממך... תפסיקי לפחד ותורידי את החומות..." לקחתי אויר ונתתי לו להיכנס לתוך חיי ולתוך ליבי .. נתתי לו לראות את האור שבי שהיה כבוי מאחורי חומה.. באמצע פאב מלא עד אפס מקום עומדים ומתנשקים.. ובאותו הרגע (חשבתי שזה קורה רק בסרטים) היינו רק אנחנו שנינו על פני האדמה.. רק אנחנו והתשוקה שבינינו. ברעש עצום קרסה החומה.. ונתתי לו את כולי... נתתי לו את ליבי .... ואז הגיעה השיחה... "אף בחורה שיצאתי איתה לפניך לא מגיעה לקרסוליים שלך.. את מדהימה את יפייפיה.. אני רואה אותך ואני נדלק... אבל .... לא רוצה את הקשר הזה..." בלי הסבר ובלי מילה נוספת.. הוא לקח לי את החיוך.. נופלת לתוך תהום והתחתית לא מגיעה.. דיברתי שאלתי.. וזה ההסבר היחיד שקיבלתי.. "אני יודע שאני אתחרט אבל אני לא רוצה את הקשר.." ועדיין כל פעם שמבטו נח עליי עיניו יורות ברקים ואור שלא ראיתי מימי.. אז מה לעזאזל קרה פה? איך בן אדם מסוגל להגיד שהוא מרגיש שוהוא יודע שהרגש יכול רק לגדול כלפי ועדיין לבחור ללכת???? איך עושים דבר כזה ? אני גם יודעת איך הוא דיבר עליי עם חברים.... הקסמתי אותו והוא אותי..ועדיין הכל נגמר.. ריקנות כזאת לא חשתי מימי ...ולא רוצה להרגיש יותר בחיים... בכיתי צעקתי.. התפללתי.. וכלום לא השתנה... אז עם כל הצער אני בוחרת לא להרגיש יותר.. אני בוחרת להקים חומה.. יותר גבוה יותר חזקה ובטוח יותר עמידה...לא רוצה להוריד אותה יותר לעולם... רוצה לבד.. לא רוצה בחיים יותר לחוש. לא רוצה להתאכזב.. הלב שלי סבל מספיק.. מתנתקת והולכת.. הוא הפסיד מישהיא שיכלה להאיר את חייו שלא היו קלים בכלל .. ואני .. אני הפסדתי אהבה שהאמנתי שכה מגיעה לי... לא מפסיקה להאמין ... רק לא רוצה יותר.. לא רוצה לזכור יותר..
