../images/Emo14.gifהאבן האבודה
"אלף נשיקות לך אהובתי. היפה, הקטנה, המתוקה." יום האהבה, והשיר מתנגן ברקע. בהבזק מאיים מועפת לאחור, אך שבה במעוף רוגטקה אגרסיבי. אין אף לא שניה אחת להתאקלם, לנשום. שבה אל היום. היום בו נכתבות שורות אלה. מוזר, אחרי ימים רבים של שתיקת הדפים. השיר מוכר לשנינו, ואצלי האסוציאציה מכעיסה, מבעירה, מעציבה. כל פעם מחדש. אני האבן ברצועת הגומי שברוגטקה - נדרכת לאחור במחי יד ומושלכת למרחקים. אחורה-קדימה. אחורה-קדימה. משתוקקת לרגע יציב בהוה, אך היד הזאת, שמנהלת כל מהלך בחיי, רוצה אחרת. והאבן, שמתיימרת להיות איתנה, מאבדת צורתה ונשחקת במשחק הילדים הזה, ומאבדת אט אט את המטרה. כן, גם אבנים נשחקות וזקוקות לסתת שישמר את צורתן, אופיין, יופיין. זה שידאג לעטוף אותן בצמר-גפן ויגן מפני הרשע והאימה שמקיפים אותן. אך אני חשופה למפגעי הטבע ומפקירה עצמי לסתתים מזדמנים, שלא מכירים את הצופן הסודי. זה ששמור רק לך. ואתה יושב בפינת רחוב אחרת, משקיע מרצך בסיתות אבנים אחרות - גדולות, קטנות. אחרות. אני עודי מחפשת את חומרי הבניין, אך יותר מכל - תרה אחר איש המקצוע. אני האבן האבודה.
"אלף נשיקות לך אהובתי. היפה, הקטנה, המתוקה." יום האהבה, והשיר מתנגן ברקע. בהבזק מאיים מועפת לאחור, אך שבה במעוף רוגטקה אגרסיבי. אין אף לא שניה אחת להתאקלם, לנשום. שבה אל היום. היום בו נכתבות שורות אלה. מוזר, אחרי ימים רבים של שתיקת הדפים. השיר מוכר לשנינו, ואצלי האסוציאציה מכעיסה, מבעירה, מעציבה. כל פעם מחדש. אני האבן ברצועת הגומי שברוגטקה - נדרכת לאחור במחי יד ומושלכת למרחקים. אחורה-קדימה. אחורה-קדימה. משתוקקת לרגע יציב בהוה, אך היד הזאת, שמנהלת כל מהלך בחיי, רוצה אחרת. והאבן, שמתיימרת להיות איתנה, מאבדת צורתה ונשחקת במשחק הילדים הזה, ומאבדת אט אט את המטרה. כן, גם אבנים נשחקות וזקוקות לסתת שישמר את צורתן, אופיין, יופיין. זה שידאג לעטוף אותן בצמר-גפן ויגן מפני הרשע והאימה שמקיפים אותן. אך אני חשופה למפגעי הטבע ומפקירה עצמי לסתתים מזדמנים, שלא מכירים את הצופן הסודי. זה ששמור רק לך. ואתה יושב בפינת רחוב אחרת, משקיע מרצך בסיתות אבנים אחרות - גדולות, קטנות. אחרות. אני עודי מחפשת את חומרי הבניין, אך יותר מכל - תרה אחר איש המקצוע. אני האבן האבודה.
